לכל חייל, לכל מפקד יש את הסיפור האישי שלו, זה שחייב להיכתב. למען הרעים לנשק, למען החברים שלא שבו ולמען הדורות הבאים, כדי שידעו מה היה שם באמת. אנחנו אוספים את הסיפורים שלכם ויוצרים בעזרתם פסיפס גדול ועצום, הגדול מסך חלקיו. על הגבורה, על ההקרבה, על הרעות וגם כמה לקחים לעתיד

יעקב בן קיקי, אנחנו דור השחצנות, היהירות והחלומות באספמיה

אנו, מדויק יותר אני, הרי אני כותב את מחשבותי. חשבתי שצה"ל הוא בלתי ניתן לעצירה "המנצח המתמיד". הערבים הם ערב רב של אוחזי נשק ללא ידע מעמיק בתורת המלחמה. פחדנים שבורחים יחפים. "עדיפה שארם א-שייח בלי שלום על שלום ללא שארם א-שייח", אמר האליל, שר הביטחון דאז,  משה דיין, זה שמעליו רק היושב במרומים, מי כמו דיין יודע הכל? שירי ניצחון, ירושלים של זהב ושוב נרד לים המלח בדרך יריחו… ספרי הניצחון, "סדין אדום" ו"חשופים בצריח", המרומם את המח"ט שמוליק לרמת מצביא כמוהו כנפיליאוןמ (לימים אחשוב ששניהם שלחו חיילים לקרבות

קרא עוד »

ארבע של מזרון

"חברה כל מה שעשיתי אי פעם זה כלום לעומת מה שעשיתם כאן", אמר מאיר הר ציון, ש'קפץ לבקר'. חילק למעשנים שביננו סיגריות ג'יטאן ממנות הקרב האישיות של אנשי הצוות הסורים, והלך. בטח סתם אמר" יום שלישי. 9 באוקטובר 1973, שחר. אנחנו על הרמפה שמצפון לתל ג'יד.  הכוננות עם שחר מלווה ברעש עמום של טנקים נוסעים. אמנון לביא מ"פ מ' בגדוד 77, שואל אם מישהו רואה משהו. לא רואים כלום. ערפילי הבקר והאבק שכאילו נח עלינו, מסתירים מאתנו הכל. רעש הטנקים הנעים מתגבר ואנחנו לא רואים דבר. "יואב תצודד לאט מימין

קרא עוד »

יזהר בוכמן,

בדרך ראינו לראשונה את סימני המלחמה. בצידו הדרומי של הציר סוללת תותחים שלנו שהותקפה  מן האוויר, שני תותחים פגועים  שוכבים על צידם וסביבם  שאריות ברזל מפויחות מפוזרות בשטח הישועה הגיעה בקר ה- 15/10/73.  וינשטוק הופיע לפתע נרגש כולו: "לארוז את הציוד, להתכונן לתזוזה". קשה לומר שהתרגשותו אחזה גם בנו אולם האפשרות שנעזוב סוף סוף את  ציר הג'ידי – תעלת סואץ, עוררה תאים רדומים במוחנו. ניסינו לנחש ולדמיין לאן מועדות פנינו. ככל שהתקדם הזמן והאפשרות שההודעה על ביטול ההכנות לתזוזה בוששה להגיע עלו בדמיוני מספר רב של אפשרויות שאליהן נצעד-ננוע בשעות

קרא עוד »

עמרם מצנע, אני עף כמו פקק מבקבוק שמפניה

"אני מפונה בדרך לא דרך ומגיע לבית חולים במרכז הארץ לאחר יממה של טלטלות בדרך. מוצא את עצמי מעודד את האלונקאים, המתנדבים וסגלי הרפואה ומספר להם שכוחותינו כבר פועלים  מעבר לתעלה" לפני הכל, זמן קצר לפני ראש השנה סיימתי שלוש שנות פיקוד על גדוד 82 בחטיבה 7. את הגדוד העברתי לסא"ל חיים ברק כשהוא בשיא כשירותו המבצעית ומתוך היכרות אישית שלי עם המפקדים והחיילים. אני מתחיל מכאן, כי המחשבה על הגדוד ולוחמיו שלחם ברמת הגולן ליוותה אותי לאורך כל הלחימה בדרום, שם פיקדתי על חיילים ומפקדים שלא הכרתי קודם לכן.

קרא עוד »

אריה מזרחי, היכולת לקרוא היטב את הקרב

"קבוצת הפקודות נדחתה ל- 14:00 וכשהגיעו מג"די הטנקים והתכוונו להתחיל, נפתחו ארובות השמיים" לחמתי במלחמת יום הכיפורים, במסגרת חטיבה 7 הן כמפקד הסיוע החטיבתי והן כמג"ד 405, השפיעה בצורה משמעותית על המשך שרותי בצה"ל מחד ועל עיצוב תורת חת"מ ומגמות הפיתוח בחיל מאידך. אלה באו לידי ביטוי במלחמת שלום הגליל 1982 שבה שרתתי כקצין תותחנים ראשי בדרגת תא"ל, ומאז מנויי בתחילת ינואר 1980 היתה לי אפשרות להשפיע ישירות על תכנון המערכה בלבנון והכנת חיל התותחנים למתאר המבצעי של המלחמה העתידה. הכניסה שלי לתפקיד מס"ח 7 אליו מוניתי ביום שישי אחה"צ

קרא עוד »

בני ארבל, נקמת הכורכר

התוצאה הייתה שבבוקר ה-23 באוקטובר, הייתה הגזרה ריקה מכל סוללת טילים מצריים וחיל האויר התפנה לספק סיוע צמוד ואפקטיבי לכוחות הקרקע ב-13 באוקטובר 1973, הושמדה סוללה א' של הגדוד הכבד 329 (כורכר 13). הסוללה, שפרסה כשבוע בעורף המערך הארטילרי של אוגדה 143 (אוגדת שרון), יחד עם אחותה- סוללה ד של גדוד 55, הייתה כעצם בגרונו של הצבא המצרי, נוכח הטווח הגדול שלה וקוטר תותחיה (175 מ"מ). באותו יום הגיחה שמינית מטוסי האנטר עירקיים ששירתו במצריים, והשמידה את מרבית הכלים של הסוללה. הייתה זאת מכה קשה למערך הארטילרי בגזרה המרכזית שנערך

קרא עוד »

אביב יצחקי, הצילומים של צליחת התעלה התגלו בבוידעם

"יום אחד, בהיותי כבן 60, הצצתי בבוידעם שבבית אמי ומצאתי שם מזוודונת ובה סרטי הצילום שצלמתי בטאסה. הראיתי אותם לאחי והוא אמר: 'שמע, אתה מוכרח לתת אותם לסריקה ולפרסם'" סיפורו של אביב יצחקי, שלא היה בחזית הלוהטת ביותר, אבל תיעד את חבריו לחטיבה 14 שצלחו את התעלה ועברו קרבות קשים מול הקומנדו המצרי.הנה הסיפור כמו שהוא מספר אותו, בתוספת התמונות. "כשפרצה המלחמה הייתי לפני שנת הלימודים האחרונה בבצלאל שבירושלים", מספר יצחקי, "באחת החופשות, כשכבר היינו בטאסה, עליתי לירושלים ובאתי לשאול את מנהל המחלקה שבה למדתי מה יהיה עם שנת הלימודים

קרא עוד »

אביהו מדינה, התקפת הנגד הנמהרת

"אני מנצל הזדמנות באין רואה, ו'גונב' את הטנק בחזרה. בוחר מתוך המאגר שלושה אנשי צוות, אחד מהם מט"ק. אני שוב תותחן, אבל מבהיר מראש – אני 'בעל הבית'" סיפורו של אביהו מדינה, שמוכר לכל איש תרבות בארץ ולחובבי זמר עברי בפרט, כזמר ומלחין רב פעלים. אך רק מעטים מכירים את חלקו הצבאי, כמדריך תותחנות בבי"ס לשריון בפרט, וכמט"ק ותותחן טנק מצטיין וצלף בכלל. כאחד המט"קים הלוחמים בגדודו של אסף יגורי סאוקטובר 1973. מעניין לשמוע את סיפורו על אותה התקפת הנגד הנמהרת, שנערכה ב-8 לאוקטובר 1973, כפי שסיפר לסופר שמואל גלבהרט

קרא עוד »

מיקי אבירם, הקרבות הקשים בצפון רמת הגולן

"המכה" הראשונה שלי הייתה עם הגעתי למחנה "עגבניה" שליד נפאח, שם קיבלתי את הזחל"ם של מפקד סוללה ב' מגדוד 334, סגן רון חקלאי ז"ל עמיתי לגדוד הסדיר 334, בן קריית טבעון, שנהרג בשמשו כקש"א למג"ד 17 של גולני (סא"ל דובי דרור ז"ל)" פרופסור מיקי אבירם היה בסה"כ חייל משוחרר, קצין תותחנים וסטודנט צעיר כשפרצה המלחמה. הוא מספר על הקרבות הקשים בצפון הרמה ועל שירות מילואים שהחל באוקטובר 1973 והסתיים אי שם במרץ 1974. כל שירותי הצבאי היה בחיל התותחנים. מעבר לשלוש השנים בשירות החובה שירתי 22 שנים במילואים בפיקוד הצפון.בקיץ

קרא עוד »