לכל חייל, לכל מפקד יש את הסיפור האישי שלו, זה שחייב להיכתב. למען הרעים לנשק, למען החברים שלא שבו ולמען הדורות הבאים, כדי שידעו מה היה שם באמת. אנחנו אוספים את הסיפורים שלכם ויוצרים בעזרתם פסיפס גדול ועצום, הגדול מסך חלקיו. על הגבורה, על ההקרבה, על הרעות וגם כמה לקחים לעתיד

אהוד גרוס, ארבעה טנקים בלמו חטיבה

אהוד גרוס, ילדי 1946, שירת עוד במלחמת ששת הימים כקצין מילואים בגדוד 129 של חטיבה 8 ולקח חלק בכיבוש רמת הגולן. לאחר המלחמה חזר לצבא קבע, פיקד על פלוגת שריון במלחמת ההתשה ובהמשך עבר ליחידה לקשרי חוץ. במלחמת יום הכיפורים שובץ גרוס לכוחות הלוחמים ומונה למפקד פלוגה א' של גדוד 407. במסגרת הלחימה בסיני השתתפה הפלוגה של גרוס בכיבוש ראש הגשר לכוחות שצלחו את תעלת סואץ. במהלך הלילה, בקרבות עקובי הדם על החווה הסינית, נפגע הטנק שלו, אך גרוס ומרבית הצוות הספיקו להיחלץ ממנו לפני שהתפוצץ. "גרוס הוביל את הכוח

קרא עוד »

יוסי קורן, מפקד סוללה א' בגדוד 405

"אני עומד בחשיכה מול ארבעת התותחים שלי בעמדה הדוממת, מביט אי שם לעומק השמיים השחורים ומחפש את אלוהים כדי לבקש ממנו שלא יהיו לי הרוגים" סיפורו של יוסי קורן, מפקד סוללה א' בגדוד 405 סוללה וקנ"א (קצין ניהול האש של הגדוד במלחמה). זהו חלק מקטע שכתב בגיל 20, מתוך החוויה לפקד על אנשים סדירים במצב כאוטי: "הגענו לגזרה הדרומית מול תל פארס ושם תפסה אותנו המלחמה – שתי סוללות של 4 קנים במרחק של כ2.5 ק"מ מהגבול, כך שיתף קורן. הרגע ההוא נשאר בזיכרון מפורט וברור לגמרי: אני עומד בחשיכה

קרא עוד »

ראיון בלעדי עם ד"ר הנרי קיסינג'ר

"תמיד חתרנו לכך שאם תפרוץ מלחמה היא תוביל למשא ומתן" ראיון בלעדי עם מזכיר המדינה של ארה"ב בתקופת מלחמת יום הכיפורים, ד"ר הנרי קיסניג'ר. מראיינים: פרופ' אורי בר יוסף והעיתונאי ד"ר רונן ברגמ מלחמת יום הכיפורים זכורה בישראל בעיקר בשל הלם ההפתעה והמחיר הכבד ששולם בה. אבל המלחמה הזו, טראומטית ככל שתהיה, זכורה גם כמנוף שהניע את התהליך המדיני שהחל לאחר מלחמת ששת הימים אבל נתקע בשנים אחריה מבלי להביא כל תוצאות משמעותיות. בעקבות מלחמת יום הכיפורים חתמו ישראל ומצרים על הסכם הפרדת הכוחות (ינואר 1974) שסיים את המלחמה בחזית

קרא עוד »