חיל האוויר במלחמת יום הכיפורים
הכנס התקיים בעקבות הדיון הציבורי שהתעורר סביב ספרו פרופ' אורי בר-יוסף, מלחמה משלו, חיל האוויר במלחמת יום הכיפורים, העוסק בתיפקוד חיל האוויר במהלך המלחמה, התנהלות מפקדו בני פלד במהלך המלחמה ובהחלטות שקיבל, ובסוגייה הכאובה של סיוע חיל האוויר לכוחות הקרקע, בשתי הזירות, בדגש על זירת מצרים.
מנחה הכנס היה תא"ל (מיל.) רון כתרי, איש חיל המודיעין ודובר צה"ל בעברו.
פתחה את הכנס הרצאתו של אלוף (מיל.) גיורא רום, איש חיל האוויר, מפקד טייסת 115 במי"כ, שבהמשך השנים היה סגן מפקד חיל האוויר, ומילא שורה של תפקידים אזרחיים בכירים, בהם מנכ"ל משרד התשתיות הלאומיות ומנכ"ל הסוכנות היהודית. בהרצאתו התייחס גיורא רום לטענות המרכזיות בספרו של בר-יוסף. להערכתו, בכל צומת קבלת החלטות מרכזית ביממה הראשונה למלחמה התקבלה בחבורת הפיקוד של חיל האוויר בהנהגתו של בני פלד ההחלטה הלא נכונה. חמש השעות היקרות בתולדות חיל האוויר, השעות שבין 07:00 לבין 12:00, בוזבזו על רעיון המכה המקדימה שלא היתה לו תוחלת, ופרוץ המלחמה בשעה 14:05 תפס את החיל כשהוא בלתי מוכן לחלוטין לתרחיש של צליחה מצרית - כישלון חמור של מחלקת המודיעין של החיל ושל מפקדת החיל. להחלטה להזניק את כל מערך הקורנס (פנטום) להגנה אווירית לא היה צידוק מבצעי, והיא הפכה את מערך מטוסי הקורנס לחסרי כל ערך תקיפתי ביתרת שעות האור של היום וחיסלה את יכולתו של חיל האוויר להתמודד עם הצליחה. עם זאת, אין להקל ראש באחריות שהיתה מוטלת בפרוץ המלחמה על מפקד חיל האוויר, שהיה הסמכות הפיקודית העליונה בנושא הגנת העורף הצבאי והאזרחי של המדינה.
ההחלטה להפסיק בבוקר ה-7.10 את מבצע "תגר" לתקיפת מערך הטק"א בחזית התעלה ולעבור למבצע "דוגמן 5" להשמדת המערך בסוריה, והדרך בה הוצא המבצע לפועל, כאשר מבנים נשלחו לפלס את דרכם במעבה מערך טילי הנ"מ הסורי למחפורות ריקות, היתה כישלון חמור של פלד ושל הפורום המבצעי של חיל האוויר שסביבו.
בסוגייה המרכזית של הסיוע לכוחות הקרקע : חיל האוויר לא התכוון לתת, וכוחות הקרקע לא היו ערוכים לקבל, סיוע קרוב. הפעלת סיוע כזה, בוודאי במציאות של איזור מוכה טילים, היתה משימה שהצריכה שיתוף פעולה הדוק של שתי ישויות בעלות תרבות שונה לחלוטין : כוחות היבשה וחיל האוויר. משימה כבדה זו היתה צריכה להיות מטופלת בקדימות גבוהה על ידי שני הכוחות המעורבים לפני המלחמה, ולא כך היה. במלחמה עצמה מערכת ייצור המטרות לא היתה קימת למעשה, משום שבשדה נשענה על מערך תיאום לא מיומן של חיל התותחנים, ובמטה החיל על מערכת תיאום מאולתרת שהוקמה תוך כדי המלחמה. במקרים שבהם דרישת סיוע מהשטח הצליחה לעבור את כל שרשרת המזון עד למתן תשובה, משך הזמן עד למענה - כארבע-חמש שעות, כבר היה לא רלבנטי למציאות המבצעית המשתנה בשדה הקרב. התוצאה היתה חוסר ניצול יעיל של כושר התקיפה של טייסות חיל האוויר, ותחושה קשה בכוחות הקרקע, שנמשכת כבר 48 שנים.
עוד ציין רום כי גם לשיטתו לא בוצע בחיל תיחקור ראוי לאחר המלחמה.
בהמשך הכנס השתתף פנל שכלל את : אלוף (מיל.) אמנון רשף, מח"ט 14 במי"כ ובהמשך מפקד גייסות שריון, ובחייו האזרחיים כיהן כיו"ר המועצה לשלום וביטחון והקים ועמד בראש תנועת "מפקדים למען ביטחון ישראל" ; תא"ל (מיל.) ישראל (רליק) שפיר, בעבר מפקד בית הספר לטיסה ובסיסי חצור ותל-נוף ומשתתף במבצע "אופרה" להשמדת הכור הגרעיני העיראקי ; הרמטכ"ל ושר החוץ לשעבר רא"ל (מיל.) גבי אשכנזי ; אלוף (מיל.) אמיר אשל, מפקד חיל האוויר בעבר ומנכ"ל משרד הביטחון בהווה ; שאול (סם) ברונפלד, עמית מחקר במרכז דדו לחשיבה צבאית בין-תחומית ולשעבר יו"ר דירקטוריון הבורסה לניירות ערך. כמו כן נשא דברים אלוף (מיל.) עמנואל סקל, מג"ד 52 במי"כ, ובהמשך מפקד מפקדת חילות השדה.
הרמטכ"ל לשעבר אשכנזי הירצה על התפתחות שיתוף הפעולה הבין-זרועי בצה"ל מאז מלחמת יום הכיפורים.
אמיר אשל הציג את משימותיו של חיל האוויר במכלול האתגרים הביטחוניים שעומדים כיום ובעתיד מול צה"ל בזירות השונות.
לסיכום, מחבר הספר, אורי בר-יוסף השיב בקצרה על מקצת הדברים שהושמעו בכנס. אורי בר-יוסף התמקד בדבריו בשלוש נקודות: ההיסטוריה של חיל האוויר שלא נכתבה והותירה ״חור שחור״ בדברי ימי המלחמה ; חלוקת השגיאות שנעשו בניהול חיל האוויר במלחמה - חלוקה שמאפשרת להבחין בין טעויות שהאחריות להן היא של מפקד החיל ואלה שנבעו יותר מאופיו של החיל שצמח בנפרד מצבא היבשה ; הלקחים מהמלחמה, בראש ובראשונה הצורך ללמוד את תהליך קבלת ההחלטות בצמרת חיל האוויר ובמפגש בינה לבין הרמטכ״ל וסגנו, כדי להימנע מטעויות דומות במלחמה הבאה.
