סיפורים אישיים

"אני מפונה בדרך לא דרך ומגיע לבית חולים במרכז הארץ לאחר יממה של טלטלות בדרך. מוצא את עצמי מעודד את האלונקאים, המתנדבים וסגלי הרפואה ומספר להם שכוחותינו כבר פועלים  מעבר לתעלה" לפני הכל, זמן קצר לפני ראש השנה סיימתי שלוש שנות פיקוד על גדוד 82 בחטיבה 7. את הגדוד העברתי לסא"ל חיים ברק כשהוא בשיא כשירותו המבצעית ומתוך היכרות אישית שלי עם המפקדים והחיילים. אני מתחיל מכאן, כי המחשבה על הגדוד ולוחמיו שלחם ברמת הגולן ליוותה אותי לאורך כל הלחימה בדרום, שם פיקדתי על חיילים ומפקדים שלא הכרתי קודם לכן.

"קבוצת הפקודות נדחתה ל- 14:00 וכשהגיעו מג"די הטנקים והתכוונו להתחיל, נפתחו ארובות השמיים" לחמתי במלחמת יום הכיפורים, במסגרת חטיבה 7 הן כמפקד הסיוע החטיבתי והן כמג"ד 405, השפיעה בצורה משמעותית על המשך שרותי בצה"ל מחד ועל עיצוב תורת חת"מ ומגמות הפיתוח בחיל מאידך. אלה באו לידי ביטוי במלחמת שלום הגליל 1982 שבה שרתתי כקצין תותחנים ראשי בדרגת תא"ל, ומאז מנויי בתחילת ינואר 1980 היתה לי אפשרות להשפיע ישירות על תכנון המערכה בלבנון והכנת חיל התותחנים למתאר המבצעי של המלחמה העתידה. הכניסה שלי לתפקיד מס"ח 7 אליו מוניתי ביום שישי אחה"צ

התוצאה הייתה שבבוקר ה-23 באוקטובר, הייתה הגזרה ריקה מכל סוללת טילים מצריים וחיל האויר התפנה לספק סיוע צמוד ואפקטיבי לכוחות הקרקע ב-13 באוקטובר 1973, הושמדה סוללה א' של הגדוד הכבד 329 (כורכר 13). הסוללה, שפרסה כשבוע בעורף המערך הארטילרי של אוגדה 143 (אוגדת שרון), יחד עם אחותה- סוללה ד של גדוד 55, הייתה כעצם בגרונו של הצבא המצרי, נוכח הטווח הגדול שלה וקוטר תותחיה (175 מ"מ). באותו יום הגיחה שמינית מטוסי האנטר עירקיים ששירתו במצריים, והשמידה את מרבית הכלים של הסוללה. הייתה זאת מכה קשה למערך הארטילרי בגזרה המרכזית שנערך

"יום אחד, בהיותי כבן 60, הצצתי בבוידעם שבבית אמי ומצאתי שם מזוודונת ובה סרטי הצילום שצלמתי בטאסה. הראיתי אותם לאחי והוא אמר: 'שמע, אתה מוכרח לתת אותם לסריקה ולפרסם'" סיפורו של אביב יצחקי, שלא היה בחזית הלוהטת ביותר, אבל תיעד את חבריו לחטיבה 14 שצלחו את התעלה ועברו קרבות קשים מול הקומנדו המצרי.הנה הסיפור כמו שהוא מספר אותו, בתוספת התמונות. "כשפרצה המלחמה הייתי לפני שנת הלימודים האחרונה בבצלאל שבירושלים", מספר יצחקי, "באחת החופשות, כשכבר היינו בטאסה, עליתי לירושלים ובאתי לשאול את מנהל המחלקה שבה למדתי מה יהיה עם שנת הלימודים

"אני מנצל הזדמנות באין רואה, ו'גונב' את הטנק בחזרה. בוחר מתוך המאגר שלושה אנשי צוות, אחד מהם מט"ק. אני שוב תותחן, אבל מבהיר מראש – אני 'בעל הבית'" סיפורו של אביהו מדינה, שמוכר לכל איש תרבות בארץ ולחובבי זמר עברי בפרט, כזמר ומלחין רב פעלים. אך רק מעטים מכירים את חלקו הצבאי, כמדריך תותחנות בבי"ס לשריון בפרט, וכמט"ק ותותחן טנק מצטיין וצלף בכלל. כאחד המט"קים הלוחמים בגדודו של אסף יגורי סאוקטובר 1973. מעניין לשמוע את סיפורו על אותה התקפת הנגד הנמהרת, שנערכה ב-8 לאוקטובר 1973, כפי שסיפר לסופר שמואל גלבהרט

"המכה" הראשונה שלי הייתה עם הגעתי למחנה "עגבניה" שליד נפאח, שם קיבלתי את הזחל"ם של מפקד סוללה ב' מגדוד 334, סגן רון חקלאי ז"ל עמיתי לגדוד הסדיר 334, בן קריית טבעון, שנהרג בשמשו כקש"א למג"ד 17 של גולני (סא"ל דובי דרור ז"ל)" פרופסור מיקי אבירם היה בסה"כ חייל משוחרר, קצין תותחנים וסטודנט צעיר כשפרצה המלחמה. הוא מספר על הקרבות הקשים בצפון הרמה ועל שירות מילואים שהחל באוקטובר 1973 והסתיים אי שם במרץ 1974. כל שירותי הצבאי היה בחיל התותחנים. מעבר לשלוש השנים בשירות החובה שירתי 22 שנים במילואים בפיקוד הצפון.בקיץ

"אני נזכר בפרצופים שלהם מחייכים ושנייה אחרי זה הם אינם, ולידי ממשיכות ליפול פצצות מרגמה ולעוף סאגרים" רבות דובר וסופר על הקרב האכזרי בחווה הסינית. אבל אין הרבה עדויות מפורטות, מרגשות וכואבות כמו זו שמספק,  בני כהן, סמל בגדוד 890. "אנחנו יורדים מהמסוק ונעים לתוך לילה שטוף ירח, בחולות העד של המדבר הצחיח. ממרחק לא רב נשמעים קולות הנפץ של פגזים, פצצות תאורה וירי נ.מ שמכסה את השמיים כמו זיקוקים. ואנחנו, גדוד 890, מתקדמים עם כל ציוד הלחימה על גבנו. בתוך החול הטובעני הערוצים והתלמים שיצרו שרשראות הטנקים והנגמשים שלחמו

אהוד גרוס, ילדי 1946, שירת עוד במלחמת ששת הימים כקצין מילואים בגדוד 129 של חטיבה 8 ולקח חלק בכיבוש רמת הגולן. לאחר המלחמה חזר לצבא קבע, פיקד על פלוגת שריון במלחמת ההתשה ובהמשך עבר ליחידה לקשרי חוץ. במלחמת יום הכיפורים שובץ גרוס לכוחות הלוחמים ומונה למפקד פלוגה א' של גדוד 407. במסגרת הלחימה בסיני השתתפה הפלוגה של גרוס בכיבוש ראש הגשר לכוחות שצלחו את תעלת סואץ. במהלך הלילה, בקרבות עקובי הדם על החווה הסינית, נפגע הטנק שלו, אך גרוס ומרבית הצוות הספיקו להיחלץ ממנו לפני שהתפוצץ. "גרוס הוביל את הכוח

"אני עומד בחשיכה מול ארבעת התותחים שלי בעמדה הדוממת, מביט אי שם לעומק השמיים השחורים ומחפש את אלוהים כדי לבקש ממנו שלא יהיו לי הרוגים" סיפורו של יוסי קורן, מפקד סוללה א' בגדוד 405 סוללה וקנ"א (קצין ניהול האש של הגדוד במלחמה). זהו חלק מקטע שכתב בגיל 20, מתוך החוויה לפקד על אנשים סדירים במצב כאוטי: "הגענו לגזרה הדרומית מול תל פארס ושם תפסה אותנו המלחמה – שתי סוללות של 4 קנים במרחק של כ2.5 ק"מ מהגבול, כך שיתף קורן. הרגע ההוא נשאר בזיכרון מפורט וברור לגמרי: אני עומד בחשיכה