ד"ר הנרי קיסינג'ר, היועץ לביטחון לאומי בארה"ב (והחל מספטמבר 73 גם מזכיר המדינה) יכול היה למנוע את המלחמה שפרצה באוקטובר 1973 ולהשיג פריצת דרך מדינית בין ישראל ומצרים. קיסינג'ר קיבל מנדט להמשך משא ומתן חשאי ב-1 במרץ 73 מראש ממשלת ישראל גולדה מאיר ונשיא ארה"ב ריצ'רד ניקסון, אך הוא שיבש את המשא ומתן במכוון מטעמים שלו, במהלך השיחות בערוץ המדיני החשאי שניהל עם חאפז איסמעאיל, שליחו המיוחד של נשיא מצרים אנואר סאדאת. בפגישה שהתנהלה בין קיסינג'ר ואיסמעיל ב-20 במאי 73 בפריס בחר קיסינג'ר לא להעביר מסרים חשאיים שהועברו לו על ידי ראש הממשלה גולדה מאיר ושר הבטחון משה דיין לגבי הסכמתם להכרה בריבונות מצרים בכל סיני עם סידורי ביטחון מוסווים כאזרחיים בסיני. יתר על כן, קיסינג'ר לא העביר לישראל את המסר שקיבל מאיסמעאיל על נכונות מצרית עקרונית לחתימה על הסכם בין שתי המדינות שאינו מותנה בחתימת הסכמים עם סוריה וירדן[1]
יתכן והסיבה שקיסינג'ר לא עדכן את שני הצדדים במה ששמע בנפרד מכל אחד מהם נעוצה בהערכתו באותם הימים שבתהליך מדיני לא ניתן יהיה לכפות על ישראל נסיגה מלאה מסיני ותפישת עולמו שגרסה שרק כתוצאה ממלחמה במהלכה תספוג ישראל מכה קשה וכוחותיה יהדפו לאחור, (לראשונה בתולדות הסכסוך המזוין שלה עם מצרים) ניתן יהיה להפעיל עליה לחץ לנסיגה מלאה. כתוצאה מנסיגת ישראל מסיני, כשהאמריקנים, ובמיוחד קיסינג'ר עצמו, יוכתרו כשושבין המהלך המדיני, בעקבות ההישג הצבאי המצרי, ניתן יהיה להשלים את המהלך האסטרטגי של ניתוק מצרים מהגוש הסובייטי שהחל בשיתוף עם סאדאת בגירוש היועצים הסובייטים ממצרים במאי 72. בדיוק כפי שקרה מיד לאחר מלחמת יום כיפור ב7 בנובמבר 1973 במהלך פגישתם ההיסטורית של קיסינג'ר וסאדאת בקהיר שהביאה לחידוש היחסים בין ארה"ב ומצרים.
טענת המחקר מתבססת על (א) ספרו של מנכ"ל משרד ראש הממשלה מרדכי גזית[2], (ב) על דיווח אמריקאי של איש משרד החוץ אוון זורהלן לגבי פגישה חשאית שלו עם השר גד יעקובי בשם דיין בשגרירות האמריקאית בתל-אביב שהתקיימה ב16 במאי[3] מספר ימים לפני הפגישה החשאית השנייה של קיסינג'ר ואיסמעאיל בפריס, (ג) על פרוטוקול המפגש החשאי השני של קיסינג'ר ואיסמעאיל ב20 במאי 1973 ו(ד) על ספרו של חאפז איסמעאיל, הבטחון הלאומי של מצרים. על פי גזית ויעקובי, גולדה ודיין קיבלו בחשאי את נוסחת קיסינג'ר שדיברה על הכרה בריבונות מצרים על כל סיני עם סידורי בטחון לישראל בנקודות מפתח. ציטוט מתוך ספרו של מרדכי גזית – "במארס 1973 מסרה גולדה מאיר לניקסון על נכונות עקרונית של ישראל להכיר בריבונות מצרים על כל סיני בתנאי שמצרים תסכים לנוכחויות ישראליות צבאיות צנועות – ואפילו הן מוסוות כאזרחיות – בכמה נקודות אסטרטגיות בסיני". על פי אוון זורהלן דיין הציע "וקום צבאי" בסיני ואמצעי אתרעה אלקטרוניים בהר סיני לשני הצדדים-
“Sinai should become military vacuum, with only Israeli and Egyptian electronic crews stationed on central Sinai mountain tops to monitor movements in and out of main airfields of other side’s country.”
ההסכמה החשאית של גולדה מאיר שהועברה לקיסינג'ר במרץ 73 שמתוארת בספרו של מרדכי גזית והמסר החשאי של דיין שמתואר בספרו של מאיר בוימפלד[4], אינן מוכרות לציבור הרחב וגם מומחים לנושא המגעים המדיניים כמו חגי צורף[5] ויגאל קיפניס[6] מתעלמים מההסכמות שהועברו בערוץ המדיני החשאי לקיסינג'ר בחודשים קריטיים אלו של שנת 73. על פי גזית ויעקובי, גולדה ודיין הסכימו במרץ ובמאי 73 במשא ומתן בערוץ המדיני החשאי עקרונית למה שהוסכם 5 שנים לאחר מכן על ידי בגין, ויצמן ודיין בהסכם השלום עם מצרים ולכן פריצת דרך מדינית היתה בהישג ידם בקיץ 73 שהיתה יכולה למנוע את המלחמה באוקטובר ונראה שמי שהכשילם היה המתווך בשיחות הנרי קיסינג'ר.
חייבים לציין שפרוטוקולי פגישות מארכיון המדינה, לדוגמה דיווח של השגריר רבין מה28 בפברואר 1973 על הפגישה עם שאול (קיסינג'ר)[7], מדברים על המנדט שניתן לקיסינג'ר להמשיך את המגעים עם חאפז איסמעאיל, אך אינם מציינים את השינוי החד והדרמתי בעמדתה המדינית של גולדה מאיר שהועברה על ידי רבין לקיסינג'ר לטענת מרדכי גזית בספרו. גם הפרוטוקולים האמריקאיים מאותה ימים אינם מתארים את השינוי החד בעמדות הישראליות במשא ומתן המדיני החשאי וטענתו של מרדכי גזית שנתמכת בדיווח של איש משרד החוץ האמריקאי בשגרירות בתל-אביב אוון זורהלן, הם המקורת היחידים התומכים בכך שאכן גולדה מאיר ומשה דיין עשו שינוי חד ודרמתי בעמדתם המדינית במרץ ובמאי 73 והיו מוכנים להכיר בריבונות המצרית על כל סיני.
גזית שהיה ספקן יותר לגבי קיסינג'ר מגולדה ומדיניץ, כותב בספרו שישראל לא קיבלה מקיסינג'ר תשובה ממצרים לגבי השינוי החד והויתור הגדול שעשתה גולדה מאיר בפגישתה עם הנשיא ניקסון בוושינגטון ב1 במרץ ומוסיף – "בדרך כלל לא נודעו לישראל התגובות המצריות, ולא תמיד היה ברור אם העמדות הישראליות אמנם הועברו לקהיר". משלימה את הטענה של גזית של אי העברת השינוי החד בעמדה הישראלית לקהיר על ידי קיסינג'ר, טענה דומה של חאפז איסמעאיל שמופיעה בספרו הבטחון הלאומי של מצרים[8]. בפרק שתירגם המזרחן יגאל שוורץ שעוסק במפגש החשאי השני של איסמעאיל עם קיסינג'ר ב20 במאי בפריס, איסמעאיל מתלונן שקיסינג'ר לא דיווח למצרים על תוצאות המפגש של גולדה מאיר בוושינגטון. והרי אלו טענות תמוהות מאוד המגיעות משני צידי הערוץ המדיני החשאי. ההחלטה שהתקבלה בוושינגטון ב1 במרץ על דעת ראש הממשלה גולדה מאיר, השגריר רבין, הנשיא ניקסון ויועצו קיסינג'ר היתה לתת מנדט לקיסינג'ר להמשיך לנהל משא ומתן בערוץ המדיני החשאי עם איסמעאיל. על פי גזית ראש הממשלה עשתה שינוי חד בעמדתה, עשתה ויתור גדול תחת הלחץ שהפעיל עליה קיסינג'ר וקיבלה את נוסחתו. קיסינג'ר היה אמור להעביר את המסר לקהיר בערוץ החשאי אבל איסמעאיל מתלונן בספרו שלא דווחו לו תוצאות המפגש של גולדה מאיר בוושינגטון. התלונה של איסמעאיל מסבירה מדוע גזית כותב בספרו שלא קיבל תשובה מקהיר על השינוי החד בעמדת מאיר – קיסינג'ר פשוט לא העביר את המסר הזה לקהיר! בהמשך דבריו איסמעאיל כותב ששאל את קיסינג'ר ישירות במפגש – האם הישראלים רוצים שלום? על פי איסמעאיל, קיסינג'ר לא השיב בחיוב ואמר שישראל לא תסכים להכיר בריבונות המצרית על כל סיני כפי שמצרים דורשת.
האם היתה זו תקלה מצערת, אי-הבנה בערוץ השיחות המדיניות החשאיות או שהיתה זו חבלה מכוונת בשיחות שהיו יכולות להתקדם במהלך 1973 כפי שדרשו המצרים ולהגיע להסכם או לפריצת דרך מדינית משמעותית בקיץ 73 ולמנוע את המלחמה באוקטובר? טענתי המבוססת על 4 המקורות שתוארו לעיל היא שזו חבלה מכוונת בשיחות על ידי המתווך שלא רצה לאפשר פריצת דרך מדינית בזמן הזה מטעמים שלו כפי שנראה עכשיו. בסיום הפגישה החשאית השנייה ב20 במאי בפריס, איסמעאיל בדברי התודה שלו לקיסינג'ר אומר לפרוטוקול שקיסינג'ר הסביר לו מהם המגבלות והאילוצים שיש לו בזמן הזה ובתנאים הקיימים ועד להיכן יוכל להתקדם –
Ismail: “You have told us about your possibilities, the extent which you can go at the present time under present circumstances, the effort that you will have to put in and the limitations to which you can go. I have found that explanations most illuminating.”
האם המגבלות והאילוצים האלו היו הסיבה שקיסינג'ר לא העביר את מסר השינוי החד שעשתה גולדה מאיר למצרים? האם המאבק המר של קיסינג'ר במזכיר המדינה רוג'רס שהיה בשיאו במאי והסתיים בהצלחה מספר חודשים לאחר מכן בסוף אוגוסט כאשר רוג'רס הסכים להתפטר מתפקידו שנמסר לקיסינג'ר רק לקראת סוף ספטמבר מנע מקיסינג'ר לאפשר פריצת דרך מדינית במאי? האם פרשת ווטרגייט שהעיקה על הממשל של ניקסון הגבילה את קיסינג'ר? ואולי הסיבה האמיתית היתה תוכנית הפעולה הצבאית-מדינית שקיסינג'ר התחיל להכין כבר בתחילת 73 כפי שאמר בראיון שהעניק לעמותה בינואר 2019?
לאחר המפגש החשאי השני של קיסינג'ר ואיסמעאיל בפריס, קיסינג'ר העביר מסרים מדיניים מטעים לישראל בחודשים יוני ועד אוקטובר לגבי כוונות המצרים. ב2 ביוני 73, 12 יום לאחר הפגישה החשאית, קיסינג'ר אמר לדיניץ בעדכון שלו לגבי המפגש בפריס שאין לו מה לחדש מהמפגש ושאיסמעאיל אמר שהמצרים לא יעשו פעולה צבאית בכל מקרה[9] (אין לאמירה זו תמיכה בפרוטוקול הפגישה בפריס שהותר לפירסום וההיפך הוא הנכון איסמעאיל דיבר על תסכולו מהמצב ועל כך שאין למצרים ברירה אלא לחדש את פעולות האיבה ) [10]. ב4 באוקטובר 73 במפגש עם שר החוץ אבא אבן בניו יורק קיסינג'ר אמר שסאדאת רוצה שלום, יודע שאינו יכול להסתכן במלחמה, וששום דרמה לא תקרה לפני הבחירות בישראל [11]. נראה שהמסרים המדיניים המטעים שהעביר קיסינג'ר לישראל היו חלק מתוכנית ההונאה המדינית המצרית שעל פי יגאל שפי כללה שני מרכיבים [12], מרכיב הטעיה מדינית ארוכת טווח שהופעלה במשך מספר חודשים לפני המלחמה (הטענה שמצרים זנחה את האופציה הצבאית ומעוניינת בפתרון מדיני) ומרכיב הטעיה צבאי קצר טווח (התרגיל הצבאי מה1 ועד ה7 באוקטובר 73, תחריר 41, שנועד להסוות את ההכנות המיידיות למלחמה).
למיטב ידיעתי קיסינג'ר לא התלונן שהמצרים השתמשו בו ללא ידיעתו לשם העברת מסרים מטעים לישראל בחודשים שלפני המלחמה. נהפוך הוא, תוך כדי המלחמה קיסינג'ר כתב לאיסמעאיל שהוא יודע שארה"ב לא העבירה ביקורת על הפעולות המצריות לא באו"ם ולא בהודעות פומביות של בכירים בממשל האמריקאי [13], סאדאת אמר בסיום המלחמה שהגישה של ארה"ב למצרים במלחמה היתה קונסטרוקטיבית [14], ומייד בסיום המלחמה קיסינג'ר בביקורו ההיסטורי במצרים ב7 בנובמבר הודיע על חידוש היחסים המדיניים עם מצרים .[15] נראה שקיסינג'ר היה מתואם עם סאדאת וגם עם תוכנית ההונאה המדינית המצרית המוצלחת שלא נראה שפגעה בו ובמהלכים האסטרטגיים שתכנן במהלך שנת 73.
גולדה ודיין חשבו שההסכמה החשאית שלהם לנוסחת קיסינג'ר, ההכרה בריבונות המצרית על כל סיני, הועברה לקהיר וחיכו לתגובתה החיובית של מצרים אחרי הבחירות בישראל בסוף אוקטובר 73 ולכן חשבו שהסיכוי שסאדאת יפתח במלחמה כשההכרה הישראלית בריבונות המצרית על כל סיני בידיו היתה נמוכה מאוד. זו גם הייתה עמדתו של ראש אמ"ן זעירא שאמר גם ב6 באוקטובר בבוקר כשכל הידיעות המודיעיניות שהצטברו כבר היו בידיו כולל הידיעה של צביקה זמיר מאשראף מרוואן, שמבחינה מדינית אין הגיון שסאדאת יפתח במלחמה. תוכנית ההונאה המדינית המצרית, שקיסינג'ר העביר מסרים שלה לישראל לפני המלחמה, פעלה היטב והאפילה על שלל הידיעות המודיעיניות שהיו בידי גולדה, דיין וזעירא.
על פי מכתב של אברהם קדרון מנכ"ל משרד החוץ ששוחרר לפירסום לאחרונה בארכיון המדינה, גולדה מאיר אמרה בפגישתה עם השגריר קיטינג בשבת בבוקר ה 6 באוקטובר [16]שיש פער בהערכות שלה ושל האמריקאים לגבי הכוונות של המצרים. האמריקאים טענו שכוונות המצרים הגנתיות בלבד וגולדה הייתה כבר משוכנעת שמלחמה תפרוץ באותו יום. לדבריה הפער בהערכות שלה מול האמריקאים (ראינו שקיסינג'ר העביר מסרים מטעים שסאדאת רוצה שלום ואינו יכול להסתכן במלחמה יומיים קודם לכן) לא איפשר לה לאשר את מכת המנע של חיל האויר שאותה דרש דדו. גולדה מאיר ביטלה סופית את המכה המקדימה של חיל האויר בסביבות 12 בצהריים ואמרה לבני פלד על פי דבריו של מפקד בסיס תל-נוף רן פקר – מה אגיד לקיסינג'ר אם יתברר שזו אזעקת שוא כמו ב15 במאי?
שלושת הציטוטים הבאים של משה דיין ושל הנרי קיסינג'ר משקפים בצורה חדה וברורה את הטענה שקיסינג'ר לא היה ידיד ישראל בשנת 73 [17] . קיסינג'ר לא רק שלא הופתע מהמלחמה, הוא תיכנן את המהלך מתחילת שנת 73 ולא אילתר כפי שאמר בראיון שנתן לעמותה בינואר 2019 [18].
משה דיין מספר חודשים לפני מותו אמר לגבי הגישה של קיסינג'ר לישראל במלחמת יום כיפור – "האמריקאים רצו שנספוג מכה, שנבוא על הברכיים, אבל אבי המדיניות של העמידה על הברכיים היה קיסינג'ר, הוא ביקש שניסוג מסיני והכתיב לנו תנאים…"
הנרי קיסינג'ר בישיבה של הWSAG בסוף השבוע הראשון של המלחמה, ב13 באוקטובר אמר לגבי המטרות המדיניות שלו במלחמה [19]:
"We had two objectives in the war; to maintain contact with both sides. For this the best outcome would be an Israeli victory but it would come at a high price, so we could insist that they ensure their security through negotiations, not through military power. Second, we attempted to produce a situation where the Arabs would conclude the only way to peace was through us. But during the war we had to show the Israelis they had to depend on us to win and couldn’t win if we were too recalcitrant".
קיסינג'ר מדבר על ניצחון ישראלי אבל שיושג במחיר גבוה ועל כך שישראל תלמד שאינה יכולה לנצח ללא תמיכה אמריקאית נלהבת, אמירה המסבירה אולי מדוע קיסינג'ר עצר את הסיוע הצבאי לישראל במהלך המלחמה עד ההתערבות הדרמתית של הנשיא ניקסון לטובת ישראל. ב13 באוקטובר 73 קיסינג'ר אומר לשגריר הרוסי דוברינין – “my nightmare is a victory for either side”[20] קיסינג'ר לא רצה נצחון ישראלי במלחמה ("הסיוט שלי").
הציטוט הבא מתוך הראיון שקיסינג'ר נתן לעמותה הוא תשובה לשאלה איך הצליח להפוך את המצב הכאוטי בתחילת המלחמה להתחלה של שיחות ההפרדה עם מצרים וסוריה בסופה –
[Kissinger]: Well, First, we did not improvise it when the war started. We in our internal discussions, in effect, Nixon and myself with few others occasionally, we had decided, we always wanted, or planned, that if a war broke out, that there is two ways which a negotiation could come about, one with American pressure in American initiative, and the other with American pressure as a result of the war, and we had intended to do it, at the beginning of 74, end of 73, and to start building up to it in 73, then when the war broke out, …, it was really breaking out at the moment we had planned for the peace initiative anyway.
קיסינג'ר אומר: לא אילתרנו כשהמלחמה פרצה. החלטנו, חשבנו ורצינו להפעיל לחץ על ישראל כתוצאה של מלחמה אם תפרוץ, בנינו את התהליך במהלך שנת 73 והתכוונו לעשות זאת לקראת סוף שנת 73 או תחילת 74.
סיכום:
זכי שלום ובועז וונטיק כותבים על חלקו של הנרי קיסינג'ר בכשלון המאמצים לכונן הסדר ישראלי מצרי בשנת 1973[21]. לטענתי, המבוססת בעיקר על ספריהם של גזית ואיסמעאיל שהיו שותפי סוד משני צידי הערוץ המדיני החשאי, קיסינג'ר היה יכול להשיג פריצת דרך מדינית ולמנוע את המלחמה במאי 73. גולדה ודיין קיבלו בחשאי את נוסחת קיסינג'ר במרץ ובמאי 73 אבל קיסינג'ר לא העביר את המסר לאיסמעאיל וגם לא העביר חזרה לישראל את המסר המצרי לגבי נכונותם להסכם נפרד עם ישראל לפני סוריה וירדן. קיסינג'ר בחר למנוע פריצת דרך מדינית היסטורית במשא ומתן בערוץ המדיני החשאי מסיבותיו שלו שאותם הסביר לאיסמעאיל בפגישתם הפרטית בגן הוילה בפריס. יתכן והסיבה לכך שקיסינג'ר בחר שלא לאפשר פריצת דרך מדינית במאי 73 היתה שמתחילת אותה השנה הוא הכין תוכנית פעולה צבאית-מדינית שהתבססה על הפעלת לחץ מדיני על ישראל לנסיגה מסיני כתוצאה ממלחמה שבה ישראל לא תפתח במכת מנע של חיל האויר[22] ולא תקבל סיוע צבאי חליפי במהלך הלחימה כדי לאפשר הישג צבאי מצרי שישבור את ההגמוניה הצבאית הישראלית במזרח התיכון ואת הקפאון המדיני הנובע ממנו. למזלה של ישראל, ב13 באוקטובר קרו שני ארועים דרמתיים, סאדאת דחה את הצעת הפסקת האש שקיסינג'ר הצליח לכפות על ישראל[23] והחליט לנוע עמוק לתוך סיני, וניקסון התערב במשבר במזה"ת והניע את הרכבת האוירית האמריקאית לישראל[24]. שני הארועים הדרמתיים אלו איפשרו לגולדה מאיר לקבל את ההחלטה האמיצה לחצות את התעלה במבצע אבירי-לב[25] שהחל בלילה ארוך וקשה של קרב רב נפגעים ב15 באוקטובר אשר שינה את תוצאות המלחמה וגם את נקודת הפתיחה של המשא ומתן המדיני שלאחריה לטובת ישראל. גולדה מאיר כתבה בספרה – "לבסוף פקד ניקסון עצמו לשלוח את מטוסי הענק מדגם גאלאקסי והטיסה הראשונה הגיעה ביום התשיעי למלחמה, ב14 באוקטובר. הרכבת האוירית היתה חשובה לאין שיעור. היא לא רק רוממה את רוחנו אלא גם סייעה להבהיר את עמדתה של ארה"ב לברית-המועצות, ואין כל ספק שהיא סייעה לאפשר את הנצחון שלנו. כאשר שמעתי שהמטוס הראשון נחת בלוד בכיתי בפעם הראשונה מאז התחילה המלחמה, אם גם לא בפעם האחרונה[26]."
[1] רמי רום, אמיר גילת ורוז-מארי שלדון,
Kissinger’s Lost Peace, The Gazit File, The international Journal of Intelligence and Counterintelligence, Vol. 32, Issue 3, July 5, 2019, pages 542-559.
[2] מרדכי גזית, שיחות השלום 1969-1973. 1984.
[3] גד יעקובי ואוון זורהלן, פרוטוקול פגישה בשגרירות ארה"ב בתל אביב ב16 במאי 1973
[4] מאיר בוימפלד, קפיצה למים הקרים, 2017.
[5] חגי צורף, ראש הממשלה הרביעית, 2016.
[6] יגאל קיפניס, 1973 הדרך למלחמה, 2013.
[7] יצחק רבין, דו"ח פגישה עם שאול (קיסינג'ר), 28 בפברואר 1973, 17:30, ארכיון המדינה.
[8] חאפז איסמעאיל, הבטחון הלאומי של מצרים, 1987 (ערבית).
[9] שיחות רגישות עם דיניץ, תיקי מדינות המזרח התיכון של משרד קיסינג'ר בבית הלבן, ארגז 135, מוזיאון ניקסון.
[10] פרוטוקול המפגש החשאי השני של קיסינג'ר ואיסמעאיל ב20 במאי בפריס.
http://nsarchive.gwu.edu/NSAEBB/NSAEBB98/octwar-02a.pdf
[11] עדות גזית בועדת אגרנט, דצמבר 1973, מוצג 58.
[12] יגאל שפי,
Overcoming strategic weakness: The
Egyptian deception and the Yom Kippur War , Intelligence and National Security,
21:5, 809-828, 2006.
[13] מכתבי קיסינג'ר לאיסמעאיל מה1 באוקטובר ועד ה31 באוקטובר, תיקי מדינות המזרח התיכון של משרד קיסינג'ר בבית הלבן, ארגז 132, מוזיאון ניקסון.
[14] מפגש של הנשיא סאדאת עם עיתונאים ב31 באוקטובר 1973 בקהיר.
[15] פרוטוקול הביקור ההיסטורי של קיסינג'ר עם סאדאת בקהיר ב7 בנובמבר 1973 לא נמצא ויתכן שהוא נמצא באוסף התיקים הפרטיים של קיסינג'ר המופקדים עד 5 שנים לאחר מותו של קיסינג'ר בספריית הקונגרס.
[16] אברהם קדרון, פרוטוקול פגישה של ראש הממשלה גולדה מאיר והשגריר האמריקאי קיטינג, 6 באוקטובר 1973,
[17] רמי רום, אמיר גילת ורוז-מארי שלדון,
The Yom-Kippur War, Kissinger and the Smoking Gun, The international Journal of Intelligence and Counterintelligence, Vol. 31, Issue 2, March 26, 2018, pages 357-373.
[18] ראיון של קיסינג'ר עבור עמותת המרכז למלחמת יום הכיפורים, 10 בינואר 2019
[19] ישיבת הWSAG האמריקאית ב13 באוקטובר בבית הלבן בהשתתפות היושב ראש הנרי קיסינג'ר, ראש הסי אי איי קולבי, מזכיר הבטחון שלזינגר ואחרים.
[20] https://nsarchive.gwu.edu/briefing-book/henry-kissinger/2019-08-09/kissinger-told-soviet-envoy-during-1973-arab-israeli-war-my-nightmare-victory-either-side-soviet
[21] זכי שלום ובועז וונטיק, הסכסוך במזרח-התיכון, מדיניות ארה"ב במזרח התיכון, זרז לפרוץ מלחמת יום הכיפורים, עיונים בתקומת ישראל, כרך 19 (2009), 205-245.
[22] דיווח של מזכיר המדינה קיסינג'ר לנשיא ניקסון מה6 באוקטובר כשעתיים לפני פתיחת המלחמה.
[23] מכתב קיסינג'ר לאיסמעאיל , ה14 באוקטובר 1973, תיקי מדינות המזרח התיכון של משרד קיסינג'ר בבית הלבן, מוזיאון ניקסון, יורבה לינדה, קליפורניה.
[24] ארנון גוטפלד ובועז ונטיק,
A Situation That Had to Be Manipulated’: The American Airlift to Israel During the Yom Kippur War, https://www.tandfonline.com/doi/full/10.1080/00263206.2016.1144393
[25] אריק שרון "קצת מורכב, סביר לביצוע". שרון מדווח לבר-לב על תכנית הצליחה, מבצע אבירי-לב – https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4475777,00.html
[26] גולדה מאיר, חיי, 1975, עמוד 313.
האם ד"ר קיסינג'ר מנע פריצת דרך במאי 1973? / ד"ר רמי רום
ד"ר הנרי קיסינג'ר, היועץ לביטחון לאומי בארה"ב (והחל מספטמבר 73 גם מזכיר המדינה) יכול היה למנוע את המלחמה שפרצה באוקטובר 1973 ולהשיג פריצת דרך מדינית בין ישראל ומצרים. קיסינג'ר קיבל מנדט להמשך משא ומתן חשאי ב-1 במרץ 73 מראש ממשלת ישראל גולדה מאיר ונשיא ארה"ב ריצ'רד ניקסון, אך הוא שיבש את המשא ומתן במכוון מטעמים שלו, במהלך השיחות בערוץ המדיני החשאי שניהל עם חאפז איסמעאיל, שליחו המיוחד של נשיא מצרים אנואר סאדאת. בפגישה שהתנהלה בין קיסינג'ר ואיסמעיל ב-20 במאי 73 בפריס בחר קיסינג'ר לא להעביר מסרים חשאיים שהועברו לו על ידי ראש הממשלה גולדה מאיר ושר הבטחון משה דיין לגבי הסכמתם להכרה בריבונות מצרים בכל סיני עם סידורי ביטחון מוסווים כאזרחיים בסיני. יתר על כן, קיסינג'ר לא העביר לישראל את המסר שקיבל מאיסמעאיל על נכונות מצרית עקרונית לחתימה על הסכם בין שתי המדינות שאינו מותנה בחתימת הסכמים עם סוריה וירדן[1]
יתכן והסיבה שקיסינג'ר לא עדכן את שני הצדדים במה ששמע בנפרד מכל אחד מהם נעוצה בהערכתו באותם הימים שבתהליך מדיני לא ניתן יהיה לכפות על ישראל נסיגה מלאה מסיני ותפישת עולמו שגרסה שרק כתוצאה ממלחמה במהלכה תספוג ישראל מכה קשה וכוחותיה יהדפו לאחור, (לראשונה בתולדות הסכסוך המזוין שלה עם מצרים) ניתן יהיה להפעיל עליה לחץ לנסיגה מלאה. כתוצאה מנסיגת ישראל מסיני, כשהאמריקנים, ובמיוחד קיסינג'ר עצמו, יוכתרו כשושבין המהלך המדיני, בעקבות ההישג הצבאי המצרי, ניתן יהיה להשלים את המהלך האסטרטגי של ניתוק מצרים מהגוש הסובייטי שהחל בשיתוף עם סאדאת בגירוש היועצים הסובייטים ממצרים במאי 72. בדיוק כפי שקרה מיד לאחר מלחמת יום כיפור ב7 בנובמבר 1973 במהלך פגישתם ההיסטורית של קיסינג'ר וסאדאת בקהיר שהביאה לחידוש היחסים בין ארה"ב ומצרים.
טענת המחקר מתבססת על (א) ספרו של מנכ"ל משרד ראש הממשלה מרדכי גזית[2], (ב) על דיווח אמריקאי של איש משרד החוץ אוון זורהלן לגבי פגישה חשאית שלו עם השר גד יעקובי בשם דיין בשגרירות האמריקאית בתל-אביב שהתקיימה ב16 במאי[3] מספר ימים לפני הפגישה החשאית השנייה של קיסינג'ר ואיסמעאיל בפריס, (ג) על פרוטוקול המפגש החשאי השני של קיסינג'ר ואיסמעאיל ב20 במאי 1973 ו(ד) על ספרו של חאפז איסמעאיל, הבטחון הלאומי של מצרים. על פי גזית ויעקובי, גולדה ודיין קיבלו בחשאי את נוסחת קיסינג'ר שדיברה על הכרה בריבונות מצרים על כל סיני עם סידורי בטחון לישראל בנקודות מפתח. ציטוט מתוך ספרו של מרדכי גזית – "במארס 1973 מסרה גולדה מאיר לניקסון על נכונות עקרונית של ישראל להכיר בריבונות מצרים על כל סיני בתנאי שמצרים תסכים לנוכחויות ישראליות צבאיות צנועות – ואפילו הן מוסוות כאזרחיות – בכמה נקודות אסטרטגיות בסיני". על פי אוון זורהלן דיין הציע "וקום צבאי" בסיני ואמצעי אתרעה אלקטרוניים בהר סיני לשני הצדדים-
“Sinai should become military vacuum, with only Israeli and Egyptian electronic crews stationed on central Sinai mountain tops to monitor movements in and out of main airfields of other side’s country.”
ההסכמה החשאית של גולדה מאיר שהועברה לקיסינג'ר במרץ 73 שמתוארת בספרו של מרדכי גזית והמסר החשאי של דיין שמתואר בספרו של מאיר בוימפלד[4], אינן מוכרות לציבור הרחב וגם מומחים לנושא המגעים המדיניים כמו חגי צורף[5] ויגאל קיפניס[6] מתעלמים מההסכמות שהועברו בערוץ המדיני החשאי לקיסינג'ר בחודשים קריטיים אלו של שנת 73. על פי גזית ויעקובי, גולדה ודיין הסכימו במרץ ובמאי 73 במשא ומתן בערוץ המדיני החשאי עקרונית למה שהוסכם 5 שנים לאחר מכן על ידי בגין, ויצמן ודיין בהסכם השלום עם מצרים ולכן פריצת דרך מדינית היתה בהישג ידם בקיץ 73 שהיתה יכולה למנוע את המלחמה באוקטובר ונראה שמי שהכשילם היה המתווך בשיחות הנרי קיסינג'ר.
חייבים לציין שפרוטוקולי פגישות מארכיון המדינה, לדוגמה דיווח של השגריר רבין מה28 בפברואר 1973 על הפגישה עם שאול (קיסינג'ר)[7], מדברים על המנדט שניתן לקיסינג'ר להמשיך את המגעים עם חאפז איסמעאיל, אך אינם מציינים את השינוי החד והדרמתי בעמדתה המדינית של גולדה מאיר שהועברה על ידי רבין לקיסינג'ר לטענת מרדכי גזית בספרו. גם הפרוטוקולים האמריקאיים מאותה ימים אינם מתארים את השינוי החד בעמדות הישראליות במשא ומתן המדיני החשאי וטענתו של מרדכי גזית שנתמכת בדיווח של איש משרד החוץ האמריקאי בשגרירות בתל-אביב אוון זורהלן, הם המקורת היחידים התומכים בכך שאכן גולדה מאיר ומשה דיין עשו שינוי חד ודרמתי בעמדתם המדינית במרץ ובמאי 73 והיו מוכנים להכיר בריבונות המצרית על כל סיני.
גזית שהיה ספקן יותר לגבי קיסינג'ר מגולדה ומדיניץ, כותב בספרו שישראל לא קיבלה מקיסינג'ר תשובה ממצרים לגבי השינוי החד והויתור הגדול שעשתה גולדה מאיר בפגישתה עם הנשיא ניקסון בוושינגטון ב1 במרץ ומוסיף – "בדרך כלל לא נודעו לישראל התגובות המצריות, ולא תמיד היה ברור אם העמדות הישראליות אמנם הועברו לקהיר". משלימה את הטענה של גזית של אי העברת השינוי החד בעמדה הישראלית לקהיר על ידי קיסינג'ר, טענה דומה של חאפז איסמעאיל שמופיעה בספרו הבטחון הלאומי של מצרים[8]. בפרק שתירגם המזרחן יגאל שוורץ שעוסק במפגש החשאי השני של איסמעאיל עם קיסינג'ר ב20 במאי בפריס, איסמעאיל מתלונן שקיסינג'ר לא דיווח למצרים על תוצאות המפגש של גולדה מאיר בוושינגטון. והרי אלו טענות תמוהות מאוד המגיעות משני צידי הערוץ המדיני החשאי. ההחלטה שהתקבלה בוושינגטון ב1 במרץ על דעת ראש הממשלה גולדה מאיר, השגריר רבין, הנשיא ניקסון ויועצו קיסינג'ר היתה לתת מנדט לקיסינג'ר להמשיך לנהל משא ומתן בערוץ המדיני החשאי עם איסמעאיל. על פי גזית ראש הממשלה עשתה שינוי חד בעמדתה, עשתה ויתור גדול תחת הלחץ שהפעיל עליה קיסינג'ר וקיבלה את נוסחתו. קיסינג'ר היה אמור להעביר את המסר לקהיר בערוץ החשאי אבל איסמעאיל מתלונן בספרו שלא דווחו לו תוצאות המפגש של גולדה מאיר בוושינגטון. התלונה של איסמעאיל מסבירה מדוע גזית כותב בספרו שלא קיבל תשובה מקהיר על השינוי החד בעמדת מאיר – קיסינג'ר פשוט לא העביר את המסר הזה לקהיר! בהמשך דבריו איסמעאיל כותב ששאל את קיסינג'ר ישירות במפגש – האם הישראלים רוצים שלום? על פי איסמעאיל, קיסינג'ר לא השיב בחיוב ואמר שישראל לא תסכים להכיר בריבונות המצרית על כל סיני כפי שמצרים דורשת.
האם היתה זו תקלה מצערת, אי-הבנה בערוץ השיחות המדיניות החשאיות או שהיתה זו חבלה מכוונת בשיחות שהיו יכולות להתקדם במהלך 1973 כפי שדרשו המצרים ולהגיע להסכם או לפריצת דרך מדינית משמעותית בקיץ 73 ולמנוע את המלחמה באוקטובר? טענתי המבוססת על 4 המקורות שתוארו לעיל היא שזו חבלה מכוונת בשיחות על ידי המתווך שלא רצה לאפשר פריצת דרך מדינית בזמן הזה מטעמים שלו כפי שנראה עכשיו. בסיום הפגישה החשאית השנייה ב20 במאי בפריס, איסמעאיל בדברי התודה שלו לקיסינג'ר אומר לפרוטוקול שקיסינג'ר הסביר לו מהם המגבלות והאילוצים שיש לו בזמן הזה ובתנאים הקיימים ועד להיכן יוכל להתקדם –
Ismail: “You have told us about your possibilities, the extent which you can go at the present time under present circumstances, the effort that you will have to put in and the limitations to which you can go. I have found that explanations most illuminating.”
האם המגבלות והאילוצים האלו היו הסיבה שקיסינג'ר לא העביר את מסר השינוי החד שעשתה גולדה מאיר למצרים? האם המאבק המר של קיסינג'ר במזכיר המדינה רוג'רס שהיה בשיאו במאי והסתיים בהצלחה מספר חודשים לאחר מכן בסוף אוגוסט כאשר רוג'רס הסכים להתפטר מתפקידו שנמסר לקיסינג'ר רק לקראת סוף ספטמבר מנע מקיסינג'ר לאפשר פריצת דרך מדינית במאי? האם פרשת ווטרגייט שהעיקה על הממשל של ניקסון הגבילה את קיסינג'ר? ואולי הסיבה האמיתית היתה תוכנית הפעולה הצבאית-מדינית שקיסינג'ר התחיל להכין כבר בתחילת 73 כפי שאמר בראיון שהעניק לעמותה בינואר 2019?
לאחר המפגש החשאי השני של קיסינג'ר ואיסמעאיל בפריס, קיסינג'ר העביר מסרים מדיניים מטעים לישראל בחודשים יוני ועד אוקטובר לגבי כוונות המצרים. ב2 ביוני 73, 12 יום לאחר הפגישה החשאית, קיסינג'ר אמר לדיניץ בעדכון שלו לגבי המפגש בפריס שאין לו מה לחדש מהמפגש ושאיסמעאיל אמר שהמצרים לא יעשו פעולה צבאית בכל מקרה[9] (אין לאמירה זו תמיכה בפרוטוקול הפגישה בפריס שהותר לפירסום וההיפך הוא הנכון איסמעאיל דיבר על תסכולו מהמצב ועל כך שאין למצרים ברירה אלא לחדש את פעולות האיבה ) [10]. ב4 באוקטובר 73 במפגש עם שר החוץ אבא אבן בניו יורק קיסינג'ר אמר שסאדאת רוצה שלום, יודע שאינו יכול להסתכן במלחמה, וששום דרמה לא תקרה לפני הבחירות בישראל [11]. נראה שהמסרים המדיניים המטעים שהעביר קיסינג'ר לישראל היו חלק מתוכנית ההונאה המדינית המצרית שעל פי יגאל שפי כללה שני מרכיבים [12], מרכיב הטעיה מדינית ארוכת טווח שהופעלה במשך מספר חודשים לפני המלחמה (הטענה שמצרים זנחה את האופציה הצבאית ומעוניינת בפתרון מדיני) ומרכיב הטעיה צבאי קצר טווח (התרגיל הצבאי מה1 ועד ה7 באוקטובר 73, תחריר 41, שנועד להסוות את ההכנות המיידיות למלחמה).
למיטב ידיעתי קיסינג'ר לא התלונן שהמצרים השתמשו בו ללא ידיעתו לשם העברת מסרים מטעים לישראל בחודשים שלפני המלחמה. נהפוך הוא, תוך כדי המלחמה קיסינג'ר כתב לאיסמעאיל שהוא יודע שארה"ב לא העבירה ביקורת על הפעולות המצריות לא באו"ם ולא בהודעות פומביות של בכירים בממשל האמריקאי [13], סאדאת אמר בסיום המלחמה שהגישה של ארה"ב למצרים במלחמה היתה קונסטרוקטיבית [14], ומייד בסיום המלחמה קיסינג'ר בביקורו ההיסטורי במצרים ב7 בנובמבר הודיע על חידוש היחסים המדיניים עם מצרים .[15] נראה שקיסינג'ר היה מתואם עם סאדאת וגם עם תוכנית ההונאה המדינית המצרית המוצלחת שלא נראה שפגעה בו ובמהלכים האסטרטגיים שתכנן במהלך שנת 73.
גולדה ודיין חשבו שההסכמה החשאית שלהם לנוסחת קיסינג'ר, ההכרה בריבונות המצרית על כל סיני, הועברה לקהיר וחיכו לתגובתה החיובית של מצרים אחרי הבחירות בישראל בסוף אוקטובר 73 ולכן חשבו שהסיכוי שסאדאת יפתח במלחמה כשההכרה הישראלית בריבונות המצרית על כל סיני בידיו היתה נמוכה מאוד. זו גם הייתה עמדתו של ראש אמ"ן זעירא שאמר גם ב6 באוקטובר בבוקר כשכל הידיעות המודיעיניות שהצטברו כבר היו בידיו כולל הידיעה של צביקה זמיר מאשראף מרוואן, שמבחינה מדינית אין הגיון שסאדאת יפתח במלחמה. תוכנית ההונאה המדינית המצרית, שקיסינג'ר העביר מסרים שלה לישראל לפני המלחמה, פעלה היטב והאפילה על שלל הידיעות המודיעיניות שהיו בידי גולדה, דיין וזעירא.
על פי מכתב של אברהם קדרון מנכ"ל משרד החוץ ששוחרר לפירסום לאחרונה בארכיון המדינה, גולדה מאיר אמרה בפגישתה עם השגריר קיטינג בשבת בבוקר ה 6 באוקטובר [16]שיש פער בהערכות שלה ושל האמריקאים לגבי הכוונות של המצרים. האמריקאים טענו שכוונות המצרים הגנתיות בלבד וגולדה הייתה כבר משוכנעת שמלחמה תפרוץ באותו יום. לדבריה הפער בהערכות שלה מול האמריקאים (ראינו שקיסינג'ר העביר מסרים מטעים שסאדאת רוצה שלום ואינו יכול להסתכן במלחמה יומיים קודם לכן) לא איפשר לה לאשר את מכת המנע של חיל האויר שאותה דרש דדו. גולדה מאיר ביטלה סופית את המכה המקדימה של חיל האויר בסביבות 12 בצהריים ואמרה לבני פלד על פי דבריו של מפקד בסיס תל-נוף רן פקר – מה אגיד לקיסינג'ר אם יתברר שזו אזעקת שוא כמו ב15 במאי?
שלושת הציטוטים הבאים של משה דיין ושל הנרי קיסינג'ר משקפים בצורה חדה וברורה את הטענה שקיסינג'ר לא היה ידיד ישראל בשנת 73 [17] . קיסינג'ר לא רק שלא הופתע מהמלחמה, הוא תיכנן את המהלך מתחילת שנת 73 ולא אילתר כפי שאמר בראיון שנתן לעמותה בינואר 2019 [18].
משה דיין מספר חודשים לפני מותו אמר לגבי הגישה של קיסינג'ר לישראל במלחמת יום כיפור – "האמריקאים רצו שנספוג מכה, שנבוא על הברכיים, אבל אבי המדיניות של העמידה על הברכיים היה קיסינג'ר, הוא ביקש שניסוג מסיני והכתיב לנו תנאים…"
הנרי קיסינג'ר בישיבה של הWSAG בסוף השבוע הראשון של המלחמה, ב13 באוקטובר אמר לגבי המטרות המדיניות שלו במלחמה [19]:
"We had two objectives in the war; to maintain contact with both sides. For this the best outcome would be an Israeli victory but it would come at a high price, so we could insist that they ensure their security through negotiations, not through military power. Second, we attempted to produce a situation where the Arabs would conclude the only way to peace was through us. But during the war we had to show the Israelis they had to depend on us to win and couldn’t win if we were too recalcitrant".
קיסינג'ר מדבר על ניצחון ישראלי אבל שיושג במחיר גבוה ועל כך שישראל תלמד שאינה יכולה לנצח ללא תמיכה אמריקאית נלהבת, אמירה המסבירה אולי מדוע קיסינג'ר עצר את הסיוע הצבאי לישראל במהלך המלחמה עד ההתערבות הדרמתית של הנשיא ניקסון לטובת ישראל. ב13 באוקטובר 73 קיסינג'ר אומר לשגריר הרוסי דוברינין – “my nightmare is a victory for either side”[20] קיסינג'ר לא רצה נצחון ישראלי במלחמה ("הסיוט שלי").
הציטוט הבא מתוך הראיון שקיסינג'ר נתן לעמותה הוא תשובה לשאלה איך הצליח להפוך את המצב הכאוטי בתחילת המלחמה להתחלה של שיחות ההפרדה עם מצרים וסוריה בסופה –
[Kissinger]: Well, First, we did not improvise it when the war started. We in our internal discussions, in effect, Nixon and myself with few others occasionally, we had decided, we always wanted, or planned, that if a war broke out, that there is two ways which a negotiation could come about, one with American pressure in American initiative, and the other with American pressure as a result of the war, and we had intended to do it, at the beginning of 74, end of 73, and to start building up to it in 73, then when the war broke out, …, it was really breaking out at the moment we had planned for the peace initiative anyway.
קיסינג'ר אומר: לא אילתרנו כשהמלחמה פרצה. החלטנו, חשבנו ורצינו להפעיל לחץ על ישראל כתוצאה של מלחמה אם תפרוץ, בנינו את התהליך במהלך שנת 73 והתכוונו לעשות זאת לקראת סוף שנת 73 או תחילת 74.
סיכום:
זכי שלום ובועז וונטיק כותבים על חלקו של הנרי קיסינג'ר בכשלון המאמצים לכונן הסדר ישראלי מצרי בשנת 1973[21]. לטענתי, המבוססת בעיקר על ספריהם של גזית ואיסמעאיל שהיו שותפי סוד משני צידי הערוץ המדיני החשאי, קיסינג'ר היה יכול להשיג פריצת דרך מדינית ולמנוע את המלחמה במאי 73. גולדה ודיין קיבלו בחשאי את נוסחת קיסינג'ר במרץ ובמאי 73 אבל קיסינג'ר לא העביר את המסר לאיסמעאיל וגם לא העביר חזרה לישראל את המסר המצרי לגבי נכונותם להסכם נפרד עם ישראל לפני סוריה וירדן. קיסינג'ר בחר למנוע פריצת דרך מדינית היסטורית במשא ומתן בערוץ המדיני החשאי מסיבותיו שלו שאותם הסביר לאיסמעאיל בפגישתם הפרטית בגן הוילה בפריס. יתכן והסיבה לכך שקיסינג'ר בחר שלא לאפשר פריצת דרך מדינית במאי 73 היתה שמתחילת אותה השנה הוא הכין תוכנית פעולה צבאית-מדינית שהתבססה על הפעלת לחץ מדיני על ישראל לנסיגה מסיני כתוצאה ממלחמה שבה ישראל לא תפתח במכת מנע של חיל האויר[22] ולא תקבל סיוע צבאי חליפי במהלך הלחימה כדי לאפשר הישג צבאי מצרי שישבור את ההגמוניה הצבאית הישראלית במזרח התיכון ואת הקפאון המדיני הנובע ממנו. למזלה של ישראל, ב13 באוקטובר קרו שני ארועים דרמתיים, סאדאת דחה את הצעת הפסקת האש שקיסינג'ר הצליח לכפות על ישראל[23] והחליט לנוע עמוק לתוך סיני, וניקסון התערב במשבר במזה"ת והניע את הרכבת האוירית האמריקאית לישראל[24]. שני הארועים הדרמתיים אלו איפשרו לגולדה מאיר לקבל את ההחלטה האמיצה לחצות את התעלה במבצע אבירי-לב[25] שהחל בלילה ארוך וקשה של קרב רב נפגעים ב15 באוקטובר אשר שינה את תוצאות המלחמה וגם את נקודת הפתיחה של המשא ומתן המדיני שלאחריה לטובת ישראל. גולדה מאיר כתבה בספרה – "לבסוף פקד ניקסון עצמו לשלוח את מטוסי הענק מדגם גאלאקסי והטיסה הראשונה הגיעה ביום התשיעי למלחמה, ב14 באוקטובר. הרכבת האוירית היתה חשובה לאין שיעור. היא לא רק רוממה את רוחנו אלא גם סייעה להבהיר את עמדתה של ארה"ב לברית-המועצות, ואין כל ספק שהיא סייעה לאפשר את הנצחון שלנו. כאשר שמעתי שהמטוס הראשון נחת בלוד בכיתי בפעם הראשונה מאז התחילה המלחמה, אם גם לא בפעם האחרונה[26]."
[1] רמי רום, אמיר גילת ורוז-מארי שלדון,
Kissinger’s Lost Peace, The Gazit File, The international Journal of Intelligence and Counterintelligence, Vol. 32, Issue 3, July 5, 2019, pages 542-559.
[2] מרדכי גזית, שיחות השלום 1969-1973. 1984.
[3] גד יעקובי ואוון זורהלן, פרוטוקול פגישה בשגרירות ארה"ב בתל אביב ב16 במאי 1973
[4] מאיר בוימפלד, קפיצה למים הקרים, 2017.
[5] חגי צורף, ראש הממשלה הרביעית, 2016.
[6] יגאל קיפניס, 1973 הדרך למלחמה, 2013.
[7] יצחק רבין, דו"ח פגישה עם שאול (קיסינג'ר), 28 בפברואר 1973, 17:30, ארכיון המדינה.
[8] חאפז איסמעאיל, הבטחון הלאומי של מצרים, 1987 (ערבית).
[9] שיחות רגישות עם דיניץ, תיקי מדינות המזרח התיכון של משרד קיסינג'ר בבית הלבן, ארגז 135, מוזיאון ניקסון.
[10] פרוטוקול המפגש החשאי השני של קיסינג'ר ואיסמעאיל ב20 במאי בפריס.
http://nsarchive.gwu.edu/NSAEBB/NSAEBB98/octwar-02a.pdf
[11] עדות גזית בועדת אגרנט, דצמבר 1973, מוצג 58.
[12] יגאל שפי,
Overcoming strategic weakness: The
Egyptian deception and the Yom Kippur War , Intelligence and National Security,
21:5, 809-828, 2006.
[13] מכתבי קיסינג'ר לאיסמעאיל מה1 באוקטובר ועד ה31 באוקטובר, תיקי מדינות המזרח התיכון של משרד קיסינג'ר בבית הלבן, ארגז 132, מוזיאון ניקסון.
[14] מפגש של הנשיא סאדאת עם עיתונאים ב31 באוקטובר 1973 בקהיר.
[15] פרוטוקול הביקור ההיסטורי של קיסינג'ר עם סאדאת בקהיר ב7 בנובמבר 1973 לא נמצא ויתכן שהוא נמצא באוסף התיקים הפרטיים של קיסינג'ר המופקדים עד 5 שנים לאחר מותו של קיסינג'ר בספריית הקונגרס.
[16] אברהם קדרון, פרוטוקול פגישה של ראש הממשלה גולדה מאיר והשגריר האמריקאי קיטינג, 6 באוקטובר 1973,
[17] רמי רום, אמיר גילת ורוז-מארי שלדון,
The Yom-Kippur War, Kissinger and the Smoking Gun, The international Journal of Intelligence and Counterintelligence, Vol. 31, Issue 2, March 26, 2018, pages 357-373.
[18] ראיון של קיסינג'ר עבור עמותת המרכז למלחמת יום הכיפורים, 10 בינואר 2019
[19] ישיבת הWSAG האמריקאית ב13 באוקטובר בבית הלבן בהשתתפות היושב ראש הנרי קיסינג'ר, ראש הסי אי איי קולבי, מזכיר הבטחון שלזינגר ואחרים.
[20] https://nsarchive.gwu.edu/briefing-book/henry-kissinger/2019-08-09/kissinger-told-soviet-envoy-during-1973-arab-israeli-war-my-nightmare-victory-either-side-soviet
[21] זכי שלום ובועז וונטיק, הסכסוך במזרח-התיכון, מדיניות ארה"ב במזרח התיכון, זרז לפרוץ מלחמת יום הכיפורים, עיונים בתקומת ישראל, כרך 19 (2009), 205-245.
[22] דיווח של מזכיר המדינה קיסינג'ר לנשיא ניקסון מה6 באוקטובר כשעתיים לפני פתיחת המלחמה.
[23] מכתב קיסינג'ר לאיסמעאיל , ה14 באוקטובר 1973, תיקי מדינות המזרח התיכון של משרד קיסינג'ר בבית הלבן, מוזיאון ניקסון, יורבה לינדה, קליפורניה.
[24] ארנון גוטפלד ובועז ונטיק,
A Situation That Had to Be Manipulated’: The American Airlift to Israel During the Yom Kippur War, https://www.tandfonline.com/doi/full/10.1080/00263206.2016.1144393
[25] אריק שרון "קצת מורכב, סביר לביצוע". שרון מדווח לבר-לב על תכנית הצליחה, מבצע אבירי-לב – https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4475777,00.html
[26] גולדה מאיר, חיי, 1975, עמוד 313.