את כנס יסוד העמותה, שנערך ב-14 לאוקטובר 2018, בהיכל התרבות בנתניה, פתח תא"ל (בדימ') אהוד גרוס, שהיה מ"פ שריון בקרבות הגזרה המרכזית בסיני במלחמת יום הכיפורים:
"ושוב מלחמה המאיימת על קיומנו, ואנשים משלווה נעורים להפתעה, ויש הטווים טליתותיהם לסרבלים, וכפתורי חולצותיהם יידמו ללועים, והמית מכוניות תיבלע ברעם מנועים, וכביש אספלט דומם רוחש כנהר גועש, כל חלון ייאטם וכל פנס יכחל, ודממת העורף בסכין תיחתך, עוד מעט קט יונצח גיל הנעורים, של 2,674 חללים ורבבות בנפשם ובגופם פצועים ושלושה מאות ואחד שבויים, ותשעה עשר נעדרים. שוב נצרבות צלקות לא רק מדם, בנפשו נטולת המרגוע של עם ואנו כאן כדי שהסיפור הזה לא ייתם לעולם".
לאחר שהקהל התבקש לעמוד לדקת דומייה לזכר הנופלים, פרט יו"ר העמותה, רמי סווט, את מטרותיה: "להקים מרכז שינחיל לדורות הבאים את תולדות המלחמה, את מורשת הגבורה ואת זיכרון הנופלים ויסייע בהעמקת המחקר במכלול הנושאים הקשורים למלחמה. מקום שאליו נבוא עם יקירינו ונאמר להם היינו שם – חשוב לנו שתדעו זאת וחשוב לנו שתעבירו את זה הלאה". בדבריו, הודיע כי בכוונת העמותה להשלים את הקמת המרכז לקראת יום השנה ה-50 למלחמה. עוד אמר, כי כדי לעמוד במשימה יש לפעול לקידום חוק, שיכיר במרכז כבאתר מורשת לאומי.
יו"ר סיעת יש עתיד ויו"ר ועדת המשנה לתפיסת הביטחון ובניין הכוח בכנסת, ח"כ עפר שלח, התחייב לסייע להכרה בחוק של המרכז כאתר מורשת לאומית, והרחיב על חשיבות הקמת המרכז לא רק עבור הלוחמים ומשפחותיהם, אלא גם כאתר חובה לתלמידים וחיילים שילמדו את מורשתה ולקחיה.
פרופ' אמריטוס ליחסים בינ"ל, החוקר את מלחמת יום הכיפורים, אורי בר יוסף, הציג "שתי הערות על העבר ואחת על העתיד (המחקרי)". בדבריו העלה את סוגיית אי-מוכנות הצבא למלחמה ואת הפרדוקס הקיים לפיו על המלחמה נכתבו יותר ספרים מאשר על כל מלחמה אחרת, אך יחד קיימים נושאים רבים שטרם נחקרו ולכן החשיבות הרבה בהמשך הלימוד והמחקר של קורותיה. יש לציין, כי ספרו של בר יוסף, "הצופה שנרדם", הוא המחקר האקדמי הראשון על המחדל המודיעיני. בספרו "המלאך" הראה לראשונה, שאשרף מרואן המשיך לשרת את המודיעין הישראלי עד 1998. הספר, שתורגם לאנגלית, קיבל פרס כספר הטוב ביותר על המודיעין לשנת 2017 מטעם אגודת קציני המודיעין בדימוס של ארה"ב כמו גם את פרס ה-NATIONAL JEWISH BOOK להיסטוריה בשנת 2016.
החוקר והסופר, אבירם ברקאי, שכתב את הספר "על הבלימה" המתאר את קורותיה של חטיבת שיריון 188 במלחמה, וספרים רבים נוספים, הנחה פאנל בו השתתפו מפקד חיל הים לשעבר וראש השב"כ, אלוף (בדימוס) עמי איילון בעל עיטור גבורה מהפשיטה לאי גרין. מפקד זרוע היבשה לשעבר, אלוף (בדימוס) עמנואל סקל (בעל עיטור העוז ממלחת יום הכיפורים); נספח צה"ל לשעבר בארה"ב, אלוף (בדימוס) גיורא רום, וכן ראש תחום תיעוד והנצחה בארכיון המדינה, ד"ר חגי צורף, מומחה לחקר הניהול של הדרג המדיני במלחמת יום הכיפורים.
משתתפי הפאנל ניפצו בדבריהם שורה ארוכה של מיתוסים שהשתרשו בציבוריות הישראלית, תוך שהדגישו את העובדה שהם מייצגים את דעותיהם בלבד.
לד"ר חגי צורף הפנה ברקאי את השאלה: "האם הדרג המדיני, טרום אוקטובר 73, החמיץ הזדמנות לשלום עם המצרים?
צורף השיב, כי בניגוד למה שמקובל להאמין, ישראל לא היתה "סרבנית סדרתית" לשלום, היא לא "החמיצה" הסכם שהוצע לה, אך גם לא השתדלה להגיע להסכם ליישוב הסכסוך.
עמי איילון התבקש לענות לשאלה: "חיל הים מיצב עצמו בתודעה הציבורית, בכל הקשור למהלכים שקדמו למלחמת יום הכיפורים, בתור החייל היחיד שקרא נכון את תרגיל 'תחריר 41' והסיק שמדובר בהונאה. אם כך, הוא מה ההסבר שלך לכך שמחלקת מחקר־ים לא פרסמה שום לקט ובו התראה מפני מלחמה קרובה ואיך יתכן שלמרות פקודת כוננות ג' שפרסם המטכ"ל בשעות הבוקר של יום שישי, היא תפסה את הבסיסים של חיל הים כאשר חלק גדול מצוותי ספינות הקרב עושים את דרכם הביתה לחופשת חג?
איילון, דחה דברים אלה, ואמר שבניגוד למלחמת ששת הימים שבה החיל לא נחל הצלחות רבות, למלחמת יום הכיפורים הגיע חיל הים מוכן. עובדה היא שבתוך ימים ספורים הוא שלט בכל המבואות לישראל בים התיכון. יחד עם זאת הדגיש, כי החיל נכשל בכך שלא מינף את ההצלחה ולא סגר את התובלה הימית לסוריה, שהמשיכה לקבל טנקים מברה"מ בכל ימי המלחמה.
לעמנואל סקל הופנתה השאלה: "לפנות בוקר יום שבת 6 באוקטובר התקבלה "ידיעת הזהב" מהמרגל אשרף מרואן – "היום, לקראת רדת החשיכה, יפתחו צבאות מצרים וסוריה במלחמה כוללת עם ישראל". ידיעה זאת הצטרפה למספר ידיעות הרתעתיות אחרות, שהגיעו במהלך יום שישי, והתניעו את התובנה אצל מקבלי ההחלטות ש"זהו-זה הולכים למלחמה". וזה מעלה שאלה כבדה.
בראיון שערכתי אתך לאחרונה אמרת לי: "יום שבת שישה באוקטובר התחיל כמו כל יום בט"ש רגיל. בשעה 10 כשדפקו בדלת הקרון שלי ישנתי כמו תינוק." אתה לא היחיד עמנואל. כמעט כל מפקדי הצבא הסדיר ספרו לי על עוצמת ההפתעה שהתנפצה עליהם כשהכול התחיל – והם עדיין פרוסים הרחק מקו החזית.
מה קרה לנו? הרי אתה היית שם. מפקד גדוד השריון 52 מול הגזרה הדרומית של תעלת סואץ. מה הסיבה לנתק בין מה שידעו קברניטי הצבא ובין מה שירד אליכם למטה? איך יכול להיות שלא הונחיתם לפרוס את הכוחות כמו שצריך? למה לא נאמר לכם בקול גדול -היכון.היכון למלחמה כוללת בשתי החזיתות? לא יום קרב. לא התשה. לא פשיטה מקומית. לא ארטילריה. לא מחטף. מלחמה כוללת!!! מה ההסבר שלך?
סקל השיב, כי לפנות בוקר התקבלה במרחב סיני פקודת "שובך יונים" שלא היתה תוכנית המגננה של צה"ל להדיפת מתקפה מצרית, אלא פקודה לפריסת כוחות בחירום. עוד אמר כי: "על הסאגר ידענו, תייקנו את המידע ולא עשינו כלום. גם לא שיערנו שהם יהיו במאסות כל כך גדולות".
לגיורא רום הופנתה השאלה: "אנחנו, "הירוקים", הורגלנו ממלחמות ישראל הקודמות שכל אימת שמשהו השתבש בשדה הקרב היינו נושאים עיניים לשמיים ו"ארטילריה מעופפת" בדמות מטוסי חיל האוויר הייתה מגיעה ומיישרת את ההדורים עבורנו. מה קרה הפעם? למה זה לא עבד?
לרום היו מילים קשות על המטה הכללי באותה תקופה (בר לב, דדו, טליק, שרון, ברן, זעירא, חקה, בני פלד וגורודיש) נבחרת חלומות שבפועל היתה "מטה כללי כושל במיוחד".
עוד אמר, כי המטה הכללי לא הבין ולא חזה את מתאר המלחמה הצפויה, מה שרק מגביר את התהייה בדבר תרומתו של מרגל הצמרת, אשרף מרואן, להבנה הישראלית של הצד המצרי.
באשר לסיוע של חיל האוויר שלא הגיע, אמר רום: "הסיוע היה אמור להיות משותף לשני גופים ענקיים – חיל האוויר וכוחות היבשה, מבלי שהוגדר בשום נקודת זמן מי האחראי העליון לנושא. הנפילה הזו בין הכיסאות נבעה מההנחות השגויות שלצה"ל תהייה עליוניות אווירית ולכן סיוע אווירי הוא 'טיול בפארק' שאין צורך להתכונן אליו יתר על המידה". רום הדגיש, כי סיוע לכוחות היבשה לא היה בעדיפות בחיל האוויר וכי הצפייה של כוחות היבשה לסיוע האווירי היתה "מבוססת על תקוות שווא, שניטעו במשך השנים בכוחות היבשה".
חתן פרס ישראל ומחבר הקוד האתי של צה"ל, פרופ' אסא כשר, אמר ש"רוח יום הכיפורים היא רוח האחריות וההקרבה: עכשיו מלחמה וחייבים להילחם", וסיכם נושא זה באומרו כי יש לשמור על "רוח יום הכיפורים" שהיתה מלחמת "אין ברירה" וכי יש להנציח באופן ראוי את הנופלים. עוד אמר, שתפקידה של ההנהגה הוא לשמור על החיים, כולל חייהם של החיילים וכי כלל זה צריך להיות נר לרגליה של כל הנהגה.
קטעי נגינה מרגשים של הסקסופוניסט אריק לבנת והפסנתרן, ארנון פרידמן, שולבו בין הקטעים השונים.
את הערב סיים גרוס במילים: "תודה לכם חברים, עמיתים ואורחים יקרים על השתתפותכם. על הכנס הבא ועל הבאים אחריו תוכלו לקורא באתר 'המרכז למלחמת יום הכיפורים".
