בני ארבל, נקמת הכורכר

ב-13 באוקטובר 1973, הושמדה סוללה א' של הגדוד הכבד 329 (כורכר 13). הסוללה, שפרסה כשבוע בעורף המערך הארטילרי של אוגדה 143 (אוגדת שרון), יחד עם אחותה- סוללה ד של גדוד 55, הייתה כעצם בגרונו של הצבא המצרי, נוכח הטווח הגדול שלה וקוטר תותחיה (175 מ"מ). באותו יום הגיחה שמינית מטוסי האנטר עירקיים ששירתו במצריים, והשמידה את מרבית הכלים של הסוללה. הייתה זאת מכה קשה למערך הארטילרי בגזרה המרכזית שנערך ליום הקרב הגדול, למחרת ב-14 לאוקטובר 73.

נקמת הארטילריה הישראלית במערכת ההגנה האווירית המצרית לא אחרה לבוא והיא הייתה קשה ומכאיבה. כחלק מפריצת צה"ל מעבר לתעלה מערבה והפריצה לעבר סואץ, ננקטו פעולות להשמדת סוללות טילי קרקע אוויר (טק"א) המצריות לאורך כל איזור הלחימה.

חלקה של הארטילריה בהשמדת מערך הטק"א המצרי בגזרה שמן הגשרים ודרומה, בואכה סואץ, היה מכריע. החל בכך האגד הארטילרי המוקטן שנע דרומה במסגרת אוגדה 162. האגד הפעיל אש ארטילרית נגד כל סוללות הטילים שהיו על ג'בל ג'ניפה וממערב לו. כל הסוללות שהיו בציר תנועת אוגדה 162 על ההר, ובציר תנועת אוגדה 252 הושמדו בשיתוף פעולה בין השריון לארטילריה, המועטה, אך יעילה. בשלב השני, הפעילו התצפיות הארטילריות של אוגדה 162 שני גדודים של אגד ארטילרי 215, שהיו פרושים ממזרח לאגם המר הגדול, והשמידו שתי סוללות טק"א. בשלב זה, נותרו בכל הגזרה הדרומית, למיטב זכרוני , בין 8-10 סוללות טק"א,

לקראת הפסקת האש הראשונה ב-22 באוקטובר 1973. התקדמותה של אוגדה 162 דרומה הייתה איטית נוכח ריכוז כוחות שריכזה ארמיה 3 במרחב המישורים שבין ג'בל ג'ניפה לסואץ. כמו כן, התקדמו כוחות של דיויזיה 4 וערב רב של יחידות, שהביאו המצרים ממערב, ואיימו על אגפי הכח היורד דרומה. הכח הקרקעי נזקק בדחיפות לסיוע אוירי, אולם הרמטכ"ל, דוד אלעזר, הטיל וטו על סיוע אוירי, בין סיוע קרוב, ובין אמנעה, כל עוד סוללות טילים מצריות פעלו בגיזרה.

בשלב זה הוחלט כי אגד ארטילרי 209 של אוגדה 252, שהיה פרוש בגזרות הגידי ומיתלה, יפעילו את תוכנית "בנדיגו", שהוכנה עוד לפני המלחמה, ונועדה במקור לשלבי פתיחת הלחימה, שעיקרה היה חיסול סוללות הטילים באמצעות ארטילריה מוכוונות תצפית אוירית שהותקנה במטוסי עיט. לשם כך רוכזו שמונה סוללות ארטילריה, ביניהן שתי הסוללות הכבדות שנותרו במסגרת גדוד 329, אשר ירו על 8 סוללות הטילים האחרונות בגזרה. סוללות גדוד 329 ירו כל אחת 40 פגזים על שתי סוללות טילים והשמידון. ארבע סוללות אחרות הושמדו ע"י שני גדודי ארטילריה בינוניים. שתי סוללות הטילים האחרונות הושמדו בפעילות משולבת של כוחות אויר קרקע וארטילריה. התוצאה הייתה שבבוקר ה-23 באוקטובר, הייתה הגזרה ריקה מכל סוללת טילים מצריים וחיל האויר התפנה לספק סיוע צמוד ואפקטיבי לכוחות הקרקע. דבר שהביא בסופו של אותו יום לכיתור הארמיה השלישית. חיל האויר המצרי ניסה להתערב ברכזו את מירב הכח שהצליח לגייס, אך חיל האויר הישראלי, שפעל בשמיים נקיים מטק"א, הפיל 21 מטוסים מצריים.