אהוד גרוס, ילדי 1946, שירת עוד במלחמת ששת הימים כקצין מילואים בגדוד 129 של חטיבה 8 ולקח חלק בכיבוש רמת הגולן.
לאחר המלחמה חזר לצבא קבע, פיקד על פלוגת שריון במלחמת ההתשה ובהמשך עבר ליחידה לקשרי חוץ.
במלחמת יום הכיפורים שובץ גרוס לכוחות הלוחמים ומונה למפקד פלוגה א' של גדוד 407. במסגרת הלחימה בסיני השתתפה הפלוגה של גרוס בכיבוש ראש הגשר לכוחות שצלחו את תעלת סואץ. במהלך הלילה, בקרבות עקובי הדם על החווה הסינית, נפגע הטנק שלו, אך גרוס ומרבית הצוות הספיקו להיחלץ ממנו לפני שהתפוצץ.
"גרוס הוביל את הכוח במשימה שנראתה התאבדות ודאית", תיאר זאת העיתונאי והסופר אילן כפיר, שכתב מספר ספרים על מלחמת יום הכיפורים וביניהם "החווה הסינית". "סמוך לצומת, הטנק של גרוס נפגע ועלה באש. קצין שהיה עמו יוסי כהן נהרג. גרוס נתן פקודת נטישה. שניות אחר כך – הטנק התפוצץ. בשטח ההריגה הסתובבו צוותי טנקים שנחלצו וצנחנים, מבלי לדעת איך יוצאים בחיים. גרוס, בשקט הפיקודי שלו, ריכז אותם ובמסע נועז מוקף כוחות אויב פרץ לקו כוחותינו".
בהמשך המלחמה הוביל גרוס פלוגה מוקטנת שכללה ארבעה טנקים בלבד למארב שהצליח לבלום חטיבה מצרית שלמה. במשך כשעה השמידו גרוס והטנקים שלצדו עשרות כלים מחטיבה 25 המצרית, עד להצטרפותם של כוחות נוספים מאוגדה 162.
גרוס ופלוגתו המשיכו בלחימה גם מעבר לתעלה בקרב לכיבוש מתחם "אורחה".
לאחר המלחמה נשאר גרוס בצבא, מונה לסמג"ד 407, מג"ד 198 מח"ט קרייתי ולאחר מכן כנספח צה"ל בתאילנד, ברומה, נפאל והפיליפינים. ב-1988 מונה לקצין חינוך ראשי ושירת בתפקיד עד 1991.
לאחר שחרורו שימש גרוס בתפקידים ציבוריים רבים כגון מנכ"ל תיאטרון ירושלים, מנהל אקדמיית קספארוב הבינלאומית לשחמט בת"א (גרוס עצמו הוא שחמטאי בדרגת אמן), מנהל התזמורת הסימפונית ראשל"צ, יו"ר דירקטוריון ערוץ 10, מנכ"ל פארק מיני ישראל ותפקידים נוספים.
"אהוד גרוס מגיבורי מלחמת יום הכיפורים לא זכה לצל"ש לו היה ראוי", סיכם זאת כפיר, "עם זאת, הוא הגשים חלום והגיע לתפקיד קצין חינוך ראשי בצה"ל".
בשיחה עמו השבוע גילה לנו גרוס כי במהלך צילומים שעבר בבית החולים התגלה כי גם 46 שנים לאחר סיומה של המלחמה עדיין יש בגופו רסיסים מאותם קרבות קשים בסיני.