"בשעה 13:30 הסתכלתי ימינה, מזרחה, וראיתי עשרות טנקים סורים במרחק של כ- 800 מטרים נעים לעברנו. הספקתי לטעון פגז ולצודד את הצריח לכיוונם ומיד נפגע הטנק משני פגזים. הטנק החל לבעור"

יום א' 7.10.1973

במהלך ההתארגנות בשעות הלילה, נשמעו הדי ההתפוצצויות מרמת הגולן. כאשר הופעלו מכשירי הקשר, ניתן היה לשמוע את הדי קרב הבלימה של היחידות הסדירות, הקריאות לעזרה והבקשות לסיוע. לכולם היה ברור כי המצב ברמת הגולן קשה והזמן יקר. בשעות הבוקר התקבלה פקודה לשלוח מיד כל כוח המוכן ליציאה ולא לחכות ליציאה במסגרת פלוגתית או גדודית. כוח השריון הראשון שכלל ארבעה טנקים ושני נגמ"שים, היה בפיקודו של מפ' ג' – אילן אשל, ירד אל הירדן וחצה אותו על גשר אריק לכיוון רמת הגולן. בערך בשעה 10:00 חבר אילן לטנקים של חטיבה 179 שהחלו לחימתם אל מול הסורים בגזרה זו כבר בשעות הלילה. משעות הבוקר המוקדמות לחמו הטנקים של חט' 179 מול כוח טנקים סורי עדיף, לכוח זה היו כבר טנקים פגועים ונפגעים רבים ובהם המח"ט ומג"ד 96, כמו כן התחמושת החלה אוזלת. החבירה אל הטנקים של חטיבה 179 נעשתה באמצעות מכשירי הקשר, כאשר ההכוונה לצד דרום של הכביש נעשתה בפקודה ישירה של סגן מפקד האוגדה משה בר כוכבא (בריל). מעט  מאוחר יותר, (בערך בשעה 10.30) ירד מול אילן מג"ד פצוע מחטיבה 79 ,ישראל לוין, והזהיר אותו מהמצב באזור כביש הנפט במילים אלה: "נראה לי שאין לך מה לעשות שם עם ארבעה טנקים, כי המצב של כוחותינו במזרח הרמה קרוב להתמוטטות". למרות אזהרה זו, המשיך אילן עם הכוח שלו לכיוון ציר הנפט.

עם הגעתו של אילן לשטח, חולקה הגזרה לשניים – חט' 179 ניהלה קרב בלימה לכיוון מזרח, בהיותה פרושה מצפון לכביש יהודיה חושניה, והכוח של אילן נפרש לכיוון מזרח, מדרום לכביש.

סיפר אילן:

"בערך בשעה 11:00 נוצר מגע ביני לבין גדוד שריון סורי (טנקי T-55) שנע מכיוון חושניה כדי לתקוף את הכוח של חט' 179. ההתקלות הראשונה שלנו הייתה כאשר עברנו את מטווח גולן, וזיהנו כששה טנקים סוריים טי 55 בקצביה. התנהל אתם קרב קצר שבו נפגעו כמה מהם והם נסוגו. לנו לא היו נפגעים ולכן המשכנו בתחושה טובה לאזור משתא.

הטנקים הסורים החלו חוצים את ציר הנפט (ציר "מחזה") לכיוון מערב. מעבר לכביש הנפט היו פרוסות יחידות סוריות גדולות נוספות.  קיבלתי פקודה לתקוף אותם. הייתה לנו הרגשה שלא השמדנו אותם, אלא הרגשה קשה שתאורו של ישראל לוין נכון וזה כמעט קרב אבוד. בשלב זה נפגע הטנק שלי מפגיעה ישירה של פגז מרגמה על הסיפון. איש לא נפגע אבל הקשר שותק. החלפתי טנק למזלם הרע של אנשי הצוות החדש שנהרגו אח"כ.

תפסנו עמדות בטווחים של 2,200 – 2,500 מטר ופתחנו עליהם באש. הטנקים הסורים נעצרו והחלו משיבים אש. מניתי מולי כ-30 טנקים סורים. עד שעה 13:00 ניהלנו איתם דו קרב תותחים. יחד עם מספר טנקים מחט' 179 הצלחנו להדליק 22 טנקים סורים, כשאף טנק שלנו לא נפגע בצורה רצינית. בערך בשעה 13:00 הגדוד הסורי כמעט חדל להילחם. עדיין נראו טנקים סורים שלמים, אך אנשי הצוות החלו נוטשים אותם, נראתה בריחה רגלית מזרחה.

בשעה 13:15 קיבלתי הודעה בקשר, שכוח טנקים סורי, שגודלו מעל גדוד, נע לגזרתי מכיוון מזרח. שלחתי את  הטנק  הימני ביותר שהיה תחת פיקודי, לנוע כק"מ לכיוון דרום מזרח, לתפוס עמדת תצפית ולדווח על הטנקים הסורים הנעים לעברנו. בעוד אני ויתר הטנקים שאיתי ממשיכים לנהל קרב אש אל מול הטנקים שנותרו מולנו. במאוחר התברר שצוות הטנק תפס עמדת תצפית גרועה ולא ראה ולא דיווח על הטנקים הסורים המתקרבים אלינו. בשעה 13:30 הסתכלתי ימינה, מזרחה, וראיתי עשרות טנקים סורים במרחק של כ- 800 מטרים נעים לעברנו. הספקתי לטעון פגז ולצודד את הצריח לכיוונם ומיד נפגע הטנק משני פגזים. הטנק החל לבעור. נפגעתי ברגליים, בידיים ובעיניים. לא ראיתי דבר. הספקתי לצעוק לצוות לנטוש כי הבנתי שהטנק עומד להתפוצץ. אבל איש לא הגיב. כבר לא היה קשר פנים. ניסיתי להגיע עם הידיים לתותחן, ברטו אוזנה, ולטען קשר, משה אפרתי, הרגשתי שאינם מגיבים, כנראה נהרגו במקום. גם עם הנהג, קפטל זליג, לא היה לי קשר (מעדות מאוחרת התברר שפגז חדר לתא הנהג). בעזרת יד אחת ורגל אחת הצלחתי איכשהו לצאת מהטנק, נפלתי מהטנק, מגובה של כשני מטר אל האדמה. הצלחתי להתרחק מהטנק בזחילה כעשרה מטרים ואיבדתי את ההכרה".

אחד הטנקים מהכוח של אילן ניסה להתקרב אל הטנק של אילן אך נפתחה עליו אש עזה והוא נאלץ לסגת. במהלך תנועתו הטנק נכנס לערוץ ושם נתקע. טנק נוסף מכוח זה הצליח לחלץ את אנשי הצוות של הטנק התקוע ונע מערבה אל עבר כוחותינו. טנק זה טעה בדרכו ובאזור ציר המפלים נכנס לחניון של 5-6 טנקים סורים. נפתחה עליו אש והוא נפגע ואיבד את יכולת התנועה. אנשי הצוות הצליחו להיחלץ וירדו אל ערוץ נחל סמוך. הם נעו רגלית במשך הלילה ועם בוקר הגיעו אל כוחותינו. הטנק הרביעי בפיקודו של דב בליימן המשיך לנהל לבדו קרב אש במשך עוד כשעה ואחר כך הצטרף לכוח של חנני. אותה עת נמצאו בגזרת הלחימה כוחות נוספים מהגדוד, אך הניסיונות להגיע אל הטנק של אילן כדי לבדוק את מצב אנשי הצוות, עלו בתוהו.

במקביל נטלו חלק פעיל בקרבות השריון גם הטנקים של חנני, מפ' א', דני זמירין ומפ' ב', איתן סט, שהגיעו לשטח זמן קצר אחרי הכוח של אילן. חנני עוד הספיק ליצור מגע בקשר עם אילן, שעמד בעמדות אש יותר מזרחה, לפני שהטנק של אילן נפגע. גם כוח הטנקים שהיה עם חנני לא הצליח להשתלט באותו יום על השלוחה עליה עמד הטנק הפגוע של אילן.

במהלך קרבות אותו יום הצליחו טנקים של הגדוד לפגוע בעשרות טנקים סורים ולהוציאם מכלל פעולה. כוח הטנקים של הגדס"ר יחד עם גדוד 96 מחט' 179 היה כוח השריון היחידי שעמד ובלם את השריון הסורי בגזרה זו ומנע התקדמות הסורים לכיוון הכנרת.

לסיכום באותו היום: יצאו ממחנה יפתח 24 טנקים של הגדוד, הצטרפו שני טנקים מחט' 179, סה"כ 26 טנקים. היו לגדוד מספר נפגעים. בנוסף לטנק של אילן מ"פ ג' בו נהרגו שלושת אנשי הצוות, סמל אוזנה ברטו, סמ"ר משה אפרתי וסמל זליג קפטל, נפגע גם הטנק של איתן סט, מ"פ ב', והטען-קשר סג"מ  יואל אנג'ל נהרג. כל יתר אנשי הצוות, כולל איתן נפצעו ונטשו את הטנק, הם חולצו לציר "כביש" 40 ומשם לתחנת האיסוף היחידתית שהתמקמה ליד החווה של קצ'ה, שם קבלו טיפול ראשוני והועברו להמשך טיפול בבית חולים.

כוח הנגמ"שים והג'יפים של היחידה התמקם מעט מאחור מאחר ונבצר ממנו ליטול חלק פעיל בקרבות השריון, גם מחוסר נשק אנטי טנקי. בשלב זה, התפקיד העיקרי של לוחמי הנגמ"שים והג'יפים היה פינוי נפגעים והספקת תחמושת. פעולת הפינוי נעשתה ביעילות ובמהירות רבה. מספר ג'יפים ונגמ"שים נעו אל אזור הלחימה ופינו פצועים לאחור אל נקודת האיסוף הגדודית. ביום הראשון ללחימה, בפעולת פינוי זו חולצו נפגעים רבים, מקצתם מגדוד הסיור ומרביתם מיחידות שכנות.