תמונה יכולה לכלול: ‏‏3‏ אנשים‏

"המכה" הראשונה שלי הייתה עם הגעתי למחנה "עגבניה" שליד נפאח, שם קיבלתי את הזחל"ם של מפקד סוללה ב' מגדוד 334, סגן רון חקלאי ז"ל עמיתי לגדוד הסדיר 334, בן קריית טבעון, שנהרג בשמשו כקש"א למג"ד 17 של גולני (סא"ל דובי דרור ז"ל)"

פרופסור מיקי אבירם היה בסה"כ חייל משוחרר, קצין תותחנים וסטודנט צעיר כשפרצה המלחמה. הוא מספר על הקרבות הקשים בצפון הרמה ועל שירות מילואים שהחל באוקטובר 1973 והסתיים אי שם במרץ 1974.

כל שירותי הצבאי היה בחיל התותחנים. מעבר לשלוש השנים בשירות החובה שירתי 22 שנים במילואים בפיקוד הצפון.
בקיץ 1973 השתחררתי מהצבא והתחלתי בלימודי ביוכימיה קלינית בפקולטה לרפואה של הטכניון בחיפה בהנחיית פרופסור אברם הרשקו, חתן פרס נובל לכימיה לשנת 2004.
קשה לי לדבר על מלחמות ישראל שבהן השתתפתי באופן פעיל וקשה שבעתיים כשמדברים על מלחמת יום הכיפורים, מלחמה שעוררה רב שיח אשר עד היום טרם נסתיים. מדובר בפסיפס מורכב של עובדות בשטח שנראות באופן שונה לאנשים שונים ובמצבים שונים, בבחינת 'לא כל מה שרואים מכאן, רואים משם'.
עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים, ב-6 באוקטובר 1973, זומנתי למחנה פילון, והגעתי בטרמפים. ב-8.10 הוצבתי כקמב"צ (קצין מבצעים) של מפקדת הסיוע הארטילרי לחטיבת גולני בפיקודו של אמיר דרורי ז"ל. לרשותי עמדו קש"אים (קציניי שיתוף ארטילרי) וקת"קים (קציניי תצפית קדמיים) שצוותו לגדודי החטיבה ולסיירת גולני. הסיוע הארטילרי שעמד לרשותי כלל מספר גדודי מילואים וכמה גדודים.
"המכה" הראשונה שלי הייתה עם הגעתי למחנה "עגבניה" שליד נפאח, שם קיבלתי את הזחל"ם של מפקד סוללה ב' מגדוד 334, סגן רון חקלאי ז"ל עמיתי לגדוד הסדיר 334, בן קריית טבעון, שנהרג בשמשו כקש"א למג"ד 17 של גולני (סא"ל דובי דרור ז"ל), בניסיון הראשון והלא מוצלח לכיבוש החרמון.
ב-9.10 נקראנו לכפר בוקעתה בעקבות התמקמות אנשיי קומנדו סורים עם צלפים רבים בכפר דרוזי זה. עימות ראשוני זה גבה מחיר כבד מלוחמיי פלס"ר חטיבה 7, ובמקום יש אנדרטה לזכרם.
הכרתי את רמת הגולן היטב משירות החובה שלי, והתחלתי מיד בריענון אינטנסיבי של לימוד הקו המזרחי הסורי. באותו יום בשעות אחה"צ, כשהשמש במערב ומאירה מזרחה, הראות הייתה מצוינת. היה עלי להתרגל לשמות שהפכו חשובים בחיי בחודשים הבאים: חדר, ג'ובתא אל חשב, תל דהור (ומעליו באופק – חרפה), תל אל-אחמר, תל שמס מאחורה, ותל קבה, טורנג`ה, קונייטרה הישנה, חאן ארנבה ו- ג`ובתא אל-חשב. במיוחד נקשרתי לכפר חרפא שבה התמקמה מפקדת החטיבה שלנו ומשם טיווחנו לטובת גדודיי חטיבת גולני.
בחרפא ישבנו לאורך שבוע ימים על גג אחד הבתים, ושם למדתי גם להכיר את מח"ט גולני אמיר דרורי האיכותי כל כך: המחט העשוי ללא חת. מאחורי חרפא לכיוון מזרח ומצפון לדרום צפיתי לתל מסחרה ותל מאל, תל שער, והרחק דרומה באופק –"תל אל-חרא" כשלידו העיירה "אל-חרא" שם התמקמה לה מפקדת פיקוד הדרום הסורית.
למחרת בבוקר תנאי הראות מזרחה היו קשים מאד לתצפית שכן השמש העולה במזרח – סנוורה במיוחד. צפיתי לאחור, מערבה, לכיוון השטחים שלנו. יער אודם, קבוץ אלרום, עמק החולה, והרי נפתלי שנראו לי קסומים במיוחד. אכן יפה היא הארץ שלנו.
ב- 11.10 בשעה 10:00 החלה הפריצה הגדולה לתוך המובלעת הסורית. החדירה של חטיבת גולני אל המובלעת הסורית התנהלה בטור ארוך ומייגע ובאיטיות רבה, ובוצעה תחת אש תופת של הסורים עלינו (הן מארטילריה, והן ממטוסים – בעיקר מיג 17) וכל זאת – עם אבדות כבדות מאד.
לאורך השבועיים הבאים בצענו טווחים רבים באמצעות מפקדת הסיוע הארטילרי, הקשא"ים והקת"קים (מאיר לבנה ז"ל, זהר לוברסקי, שלמה לס, אברהם כהנא ז"ל, אורי אופק). בתקופה זו השתתפנו בחדירות רבות, יום–יומיות, לתוך השטח הסורי עם הצלחות צבאיות בכלל והצלחות ארטילריות בפרט.
בנובמבר 1973, בוצע ניסיון נוסף לכיבוש החרמון עם אבדות רבות ובקרב זה נהרג סרן הרצל כהן ממפקדת הסיוע של חטיבה 7 שבפיקודו של יאנוש (אביגדור בן גל). בעקבות מותו של כהן, עברתי לשמש כקמב"ץ של אריה מזרחי, ראש מפקדת הסיוע הארטילרי של חטיבה 7.
שירות המילואים הכולל שלי היה בן 166 ימים (אוקט' 73–מרץ 74) והשתחררתי משירות המילואים באגד הארטילרי 7030 שבמחנה פילון שבפיקודו של אל"מ בני ארד.
עם השנים קודמתי במילואים לתפקידיי סמג"ד (סגן מפקד גדוד 9238), ראש מטה אגד ארטילרי 7030, מס"ח (מפקד סיוע חטיבתי) לחטיבה 847 במלחמת של"ג (שלום הגליל), ולבסוף שימשתי בין השנים 1990-1995 כסגן מת"פ (מפקד תותחנים פיקודי) צפון.
ב-1995 פרשתי לגמלאות משירותי הצבאי. ב-2015 פרשתי לגמלאות ממר"פ רמב"ם, וב-2017 מוניתי כפרופסור אמריטוס בטכניון.ש