אריה מזרחי, היכולת לקרוא היטב את הקרב

לחמתי במלחמת יום הכיפורים, במסגרת חטיבה 7 הן כמפקד הסיוע החטיבתי והן כמג"ד 405, השפיעה בצורה משמעותית על המשך שרותי בצה"ל מחד ועל עיצוב תורת חת"מ ומגמות הפיתוח בחיל מאידך. אלה באו לידי ביטוי במלחמת שלום הגליל 1982 שבה שרתתי כקצין תותחנים ראשי בדרגת תא"ל, ומאז מנויי בתחילת ינואר 1980 היתה לי אפשרות להשפיע ישירות על תכנון המערכה בלבנון והכנת חיל התותחנים למתאר המבצעי של המלחמה העתידה.

הכניסה שלי לתפקיד מס"ח 7 אליו מוניתי ביום שישי אחה"צ (ערב יום הכיפורים), היתה חלקה וזאת מהסיבה שעוד לפני מלחמת ששת הימים שרתתי זמן רב כקש"א בכל גדודי הטנקים של חטיבה 7. הייתי בוגר קורס מ"פיים שריון והכרתי היטב את צורת הלחימה, נוהלי הקרב והשתלבות הארטילריה בקרבות השריון.

גדוד 405 בפיקודי היה גדוד הM-109 ("רוכב") היחידי בסדיר, היה עוד גדוד מילואים אחד והתותח המתנייע M-109 היה כלי נשק חדיש שצורתו כצורת טנק ויכולותיו רבות לאין שעור מיתר סוגי הכלים שעמדו לרשות החיל.

הגדוד היה שייך ישירות לפיקוד מרכז ומחנה הקבע היה במרכז הארץ, במחנה ביל"ו.

כאשר מוניתי למג"ד ב- 12 לאוגוסט 73', הסביר לי הקתמ"ר דאז, אלוף נתי שרוני, כי מאחר ועומדים לקצר את השירות הצבאי ובעקבות כך לפרק גדוד בחת"מ, חטיבת חי"ר וחטיבת שריון, יהיה עליי להעלות את מורל הגדוד, לפרק אותו ולהפוך אותו לגדוד מילואים מאחר ואין כוונה לרכוש עוד תומ"תים חדישים, ואח"כ לקבל פיקוד על גדוד אחר.

היציאה למלחמה וחבירה לחטיבה 7

ערב ראש השנה שוחחתי עם חיילי הגדוד לפני יציאה לחופשה מרוכזת של כל הגדוד, כאשר האוטובוסים ממתינים.

החיילים שאלו שאלות לגבי פרוק הגדוד והמוראל הנמוך עקב כך, כל זאת על רקע הצהרות המדינאים כי 10 שנים לא צפויה מלחמה.

עד היום אינני יודע איזה רוח נחה עליי אבל בחפשי תשובה אמרתי כי גדוד 405 לא יפורק כי תפרוץ מלחמה.

באותה שניה הגיע הסמג"ד והודיע לי כי בוטלה החופשה עקב כוננות ועל כולנו להישאר בבסיס.

ביום ב' אחה"צ (חמישה ימים לפני יום כיפור), קיבלנו פקודה לעלות לרמת הגולן ולפרוס את גדוד 405 כאשר שתי סוללות בדרום הרמה סמוך לתל פארס וסוללה ג' בצפון הרמה מאחורי תל חרמונית. ביום שישי בערב קיבלתי פקודה להתייצב לפני מח"ט 7 לתפקיד מפקד הסיוע החטיבתי.

בשבת בבוקר (יום כיפור) התבקשתי להגיע למפקדת החטיבה שישבה במחנה "יצחק" בסמוך לנפח. העברתי בבוקר את מפקדי הסוללות לגדודי הטנקים כדי שישמשו קש"אים וכל אחד מהם לקח איתו קת"ק (באותה עת הנוהל היה כי מג"ד התותחנים ומפקדי הסוללות היו מפקד הסיוע והקש"אים בגדודי הטנקים). הגעתי למפקדת החטיבה והמח"ט ינוש שאל אותי באיזה רכב אתה מתפקד, עניתי זחל"מ. ינוש נתן הוראה ומיד קיבלתי נגמ"ש של הסיירת ואליו העבירו אנשיי במהירות את מכשירי הקשר והציוד.

נאמר לי על ידי המח"ט כי ב- 12:00 תהיה קבוצת פקודות וכי צפויה מלחמה ב- 18:00. התקשרתי לסמג"ד שלי והוריתי לו להפסיק את הצום, לעלות על סרבלים ולהיות מוכנים למלחמה ב- 18:00.

קבוצת הפקודות נדחתה ל- 14:00 וכשהגיעו מג"די הטנקים והתכוונו להתחיל נפתחו ארובות השמיים.

מפקדת הסיוע כללה 4 קצינים, קמב"ץ, קמ"ן, ק. קשר ואני מפקד הסיוע (תרשים מפקדת הסיוע וגדוד 405).

נסיונו של הקמ"ן שלי לעקוב אחרינו בג'יפ, במטרה לרדת לטבריה עם שוך יום הקרב נקטע באיבו כשהתקדמנו לכיוון עמק הבכא ופגז פגע בג'יפ והתחלנו להבין כי זה לא יהיה "יום קרב".

עם תחילת המלחמה עמדו לרשותי 6 סוללות ארטילריה ששרתו את כל הגזרה הצפונית, חטיבת גולני, המוצבים וחטיבה 188, מתוך סה"כ 11 סוללות בכל רמת הגולן מול 157 סוללות סוריות.

התחלנו להפעיל ארטילריה על נקודות החדירה של הסורים בעזרת קש"א 77 – שניר אברהם, תצפית תל חרמונית בפיקודו של סגן יוסי דגן מגדוד 334 ויאיר נפשי מג"ד 74 שהכיר היטב את הגזרה.

באותו לילה הגיעו טווחי המגע בין טנקי האויב לשלנו למספר עשרות מטרים כאשר בסביבות חצות אזלה כל תחמושת התאורה של התותחנים ופקדתי על הקש"אים להשתמש בפגזי זרחן ולנסות להדליק טנקים ורכבים של האויב כדי שיאירו את שדה הקרב.

התקפת הסורים נעצרה ועם בוקר יום א' התחדשה ביתר שאת, נסיונותיי לקבל סיוע אויר עלו בתוהו וכאשר הגיעו סוף סוף שני מטוסים לא הצלחנו ליצור איתם קשר והם הטילו את החימוש סמוך לכוחותינו. מטוסינו לא הצליחו לחדור את מסך טילי הנ"מ ולמעשה כל המלחמה פעלנו ללא סיוע אוירי.

במהלך הימים ראשון שני המשכנו בירי מסיבי על חדירת הסורים ועל התגבורות שלהם שזרמו מאופנה, חן-ארינבה, מצפון באזור 104 ודרומית לנו באזור קונייטרה. ביום שלישי יום קרב ההכרעה עם שחר ניסה כח קומנדו גדול בסיוע טנקים לכבוש את תל חרמונית. התקפה זו נהדפה על ידי יוסי דגן ונחום דוידוביץ. התצפיתנים בתל חרמונית, באש מרוכזת של שתי סוללות ה- 160 מ"מ של גדוד 334. אך ההתקפה גרמה לכך שמג"ד גולני נתן הנחייה לנטוש את התל דווקא בשעה הקריטית ביותר מבחינתי.

אני סברתי שהסורים השתלטו על התל והסורים שהתקפתם נשברה סברו שהתל בידינו וכך המטרנו אני והסורים אש על התל שהיה אפוף עשן ואני איבדתי את התצפית הטובה שהיתה לי. במקביל, הנחיתו מסוקים סוריים כוחות קומנדו כדי להשמיד את סוללות הארטילריה שלנו, מסוק אחד מהשמונה הופל באש של מקלע 0.5 מאחד התומ"תים.

בשלב הזה החלה התקדמות רבתי של כ- 170 טנקים סוריים לתוך עמק הבכא במטרה לחסל את ההתנגדות של חטיבה 7 ולחתוך את אצבע הגליל. לעומת המספר המועט של טנקים עמדו לרשותי 21 סוללות ארטילריה. הסיבה העיקרית היתה שמאחר ומרכז ודרום רמת הגולן היו בידי הסורים, עלתה כל ארטילריית המילואים דרך ציר גונן והגורם היחידי שהיה מסוגל להפעיל אותם היינו מפקדת הסיוע של חטיבה 7. כל יחידה שעברה את הירדן נכנסה לרשת ניהול אש חטיבתית "ארבל" והופעלה מיד.

כאשר החלה התקדמות הטנקים הסורים פנימה והטנקים הספורים שלנו שהיו בעמדות ניסו להודפם אמר לי המח"ט בקשר "27 כאן 20 אני רוצה ברד". ואכן, הורדנו ברד על עמק הבכא באש של שישה גדודי ארטילריה כאשר ה- 155 שהיו מדוייקים יותר הופנו לרמפות הטנקים של כוחותינו וכל יתרת הגדודים למרכז עמק הבכא. בתוך המהומה כאשר כל רשתות הקשר פועלות להכוונת האש ולפקודות, אני מקבל קריאה ברשת ניהול האש החטיבתית – שק"ם לרשותך ברשת "ארבל". נהמתי בכעס על ההפרעה המטופשת הזו בעיצומו של קרב ואז אמר לי הקול: "אנו יחידת אש" מיד נתתי לו מטרה במרכז עמק הבכא עם 20 לקנה. הבחור התעקש שאינו יכול למלא את ההוראה ורק אחרי שדיברתי איתו הבנתי כי מדובר בגדוד מטל"ר – משגרי רקטות 240 מ"מ סה"כ 144 רקטות 240 מ"מ על גבי 12 משאיות שבכל אחת 12 משגרים.

המג"ד היה אורי קולסקי ז"ל שירד עם הגדוד אח"כ לסיני ונהרג בקרבת החווה הסינית. נתתי ל"שק"ם" מטרה במרכז עמק הבכא ושאגת הרקטות הטילה אימה גם על כוחותינו. 144 רקטות נחתו בבת אחת במרכז עמק הבכא וכששאלתי את יאיר נפשי איך זה נראה לו אמר לי האחרון "פצצה אטומית".

האש המסיבית הזו על האוייב בעמק הבכא היתה מכפיל כח אמיתי שהופעל על ידי מפקד החטיבה. כשהחלה נסיגת הכוחות הסוריים חזרה על הגשרים שעל תעלת הנ"ט, הפעלתי שוב את גדוד הרקטות על גשרי תעלת הנ"ט ושוב נחתו 144 רקטות על שרידי הטנקים והרק"מ הסוריים שנסוגו.

מפקדת הסיוע וגדוד 405 המשיכו עד סוף המלחמה ובמהלך כל מלחמת ההתשה להיות גדוד חביר לחטיבה 7.

משתי הסוללות של גדוד 405 שפרסו בדרום רמת הגולן הותקפה סוללת "בועז" במוצאי שבת (יום הכיפורים) על ידי פלוגת טנקים סוריים ושלושה תומ"תים נפגעו ועלו באש. הסוללה השנייה בפיקוד הסמג"ד היתה הכוח הישראלי האחרון שירד מרמת הגולן והכוח הארטילרי הראשון שעלה חזרה.

סוללה א' של הגדוד בפיקודו של הסמג"ד רס"ן אורי מנוס עברה ת"פ אוגדת מוסה פלד והמשיכה בלחימה עד החבירה לסוללה ג' בפיקודו של סג"מ ישראל קיגל במובלעת הסורית באזור צומת מעצ .

בתכנון הסיוע הארטילרי להבקעה הועמדו לרשותי 11 גדודי ארטילריה כאשר סוללות מרגמות ה160 מ"מ תוכננו לפעול כמסך אש מתגלגל לפני הכוחות ושאר הגדודים כולל גדוד הרקטות 240 מ"מ בהכנה ארטילרית מסיבית על יעדי החטיבה ואחר מכן בסיוע צמוד לגדודי הטנקים.

ההבקעה בוצעה בהצלחה רבה "כסכין בחמאה"בעיקר בשל אש התופת שהונחתה על הסורים וגרמה להשמדתם ולמנוסתם.

סוללה ג' של גדוד 405 המצויידת בתומתי"ם m-109 שנראים חיצונית כטנקים בעלי צריח 360 מעלות היתה הכח הארטילרי הראשון שחדר למובלעת הסורית מייד בעקבות גדודי הטנקים והובילה את גדוד הצוערים של ביה"ס לארטילריה בפיקודו של סא"ל עמי כהן.

בהבקעה נהרג הקש"א של יוסי בן חנן שנע בטנק צמוד אליו והפעיל את האש הארטילרית.

הקש"א היה סרן (מיל.) קורח אלחנן בן מחזור שלי בקורס קצינים מסו"ל בגדוד 822 שהתנדב לתפקיד לאחר שחלק ניכר מהקשאי"ם והקתקי"ים נפלו בקרב הבלימה.

ביום ו' בבוקר בעת כיבוש מזרעת בית ג'אן נהרג אברהם שניר מפקד סוללה ג' בגדוד 405 והקש"א של קהלני בעת שניצב זקוף על הטנק שלו וטיווח את הארטילריה מטוס סורי תקף והפצצה נפלה בין הטנק של קהלני לטנק של שניר,המט"ק יהושע סטרנזי הוגדר כמת בהתחלה אך הצליחו להחיותו שניר נפגע ונהרג במקום.

רשימת הנפגעים של גדוד 405 הלכה והתארכה,עד יום ו' בבוקר סוללה בועז איבדה שלשה מתוך ארבעת הצוותים,מפקד העמדה סגן נסים סרוסי נהרג ויחד עמו עוד 15 מלוחמי הסוללה ומפקדיה, השליש סגן יואל פורת והרס"ג אבי דיטשי נהרגו במוצ"ש על ציר המפלים כשהובילו שיירת תחמושת לגדוד ונתקלו בטנקים סורים שנעו על הכביש מערבה באורות מלאים.

ירמי טנא קת"ק בגדוד 82 נהרג סמוך לתל יוסיפון,

בשורות האיוב המשיכו לזרום ,אך קצב האירועים ,האינטנסיביות והצורך להיות בערנות מלאה לקרוא את הקרב ,להגיב במהירות ולתפעל את כל המערכת הארטילרית ולמצות את כל הידע והנסיון במאמץ על להגן על לוחמי החטיבה ולסלול את דרכם לניצחון לא איפשרו לעצור ולהתאבל,רק להמשיך בשיא היעילות.

ביום ו' אחה"צ לאחר שיאיר נפשי נכשל בנסיון לכבוש את תל שמס והקש"א שלו ארנון בן עמי הפעיל מסוך עשן זרחן של שני גדודים על התל שמנעו את אש הסאגרים וחילץ את הגדוד.

או אז בלחצו של  יוסי בן חנן תוכננה התקפה דרך הלג'ה ,יוסי עם ששה טנקים,ללא קש"א שנהרג ביום חמישי ולמרות שהצעחי שהקמב"ץ שלי סרן הרצל כהן יצא איתו יוסי הסתמך על הקשר בינינו ויצא,ההתקפה נכשלה כישלון חרוץ,יוסי נפצע וננטש ובמאמץ הארטילרי לחלצו ולשמור על חייו נהרגו שישה צוערים מגדוד ביה"ס לארטילריה מפגיעת פגז סורי באחד התומתי"ם ,לאחר שפקדתי עליהם להמשיך בירי למרות אש הארטילריה הסורית כי התותחנים לא מדלגים ומפסיקים את האש בעת קרב ובעיקר בעת חילוץ נפגעים.

אקורד הסיום היה כאשר סרן הרצל כהן הקמב"ץ שלי התנדב לעלות לחרמון ביום האחרון של המלחמה בתפקיד הקש"א של יודק'ה פלד מג"ד 51 של גולני ,כיוון את האש הארטילרית והנחית מכת אש אדירה על הסורים הרים את ראשו ונהרג מירי צלף סורי ובאותה דקה החלו הסורים להיכנע והקרב הסתיים.

גדוד 405 המשיך להלחם בפיקודי גם במלחמת ההתשה בגולן עד סיומה,סוללה א' איבדה בהתשה בגבול לבנון עוד שניים מלוחמיה,

עם סיום הקרבות ביוני 1974 יצא הגדוד סוף סוף מהמובלעת חבול מצולק בכל כלי המלחמה וגופות הלוחמים אך בעל רוח איתנה ומורל מרקיע שחקים.

למסיבת סיום הקרבות לאחר תשעה חודשי לחימה רצופה התעקשתי על להקת כוורת על שפת הכינרת שלא הנחנו להם לעזוב משך שעות רבות.

במלחמה נפלו בגדוד 405 22 לוחמים. בגזרת חטיבה 7 נפלו סרן אברהם שניר, מפקד סוללה ג' בגדוד 405, הקש"א של גדוד 77. סג"מ ירמי טנא, קצין מסוללה "בועז" נפל כקת"ק בגדוד 82. סרן הרצל כהן קמב"ץ מפקדת הסיוע שהתנדב לשמש כקש"א בגדוד 51 לכיבוש החרמון ביום האחרון למלחמה ונהרג בכיבוש החרמון, סרן קורח אלחנן הקש"א של יוסי בן חנן נהרג בפריצה לסוריה.

 סרן אברהם שניר ז"ל קש"א 77 וסרן ארנון בן עמי יבדל לחיים הקש"א של יאיר נפשי עוטרו בציונים לשבח.

סמג"ד 405 רס"ן אורי מנוס ונהג נגמ"ש הפיקוד של סוללה בועז עוטרו גם הם.

ניתן להאמר כי הקרבות בהם לחם גדוד 405 והקרבות בסיוע לחטיבה 7 והלקחים שהופקו השפיעו למעשה על התפתחותו של חיל התותחנים בשנים 73'-82' והובילו להצלחתו במלחמת שלום הגליל.

עקרון ריכוז הכוח הארטילרי להטיית מרכז הכובד במהלך קרב נלמד והופעל בכל תרגילי האגדים שבהם שולבו מפקדות אגדים נוספים ותורגלה הפעלת ריכוזי אש על אגדיים של 4-5 אגדים ארטילריים על מטרה.

בעקבות הצלחת המטל"ר פותח בצה"ל מטל"ר 290 מ"מ "חביב" בעל 1100 פצצות נ"ט נ"א בכל רקטה ולאחר מכן נרכשה מערכת ה- MLRS האמריקאית.

חיל התותחנים כולו אומן בכינון ישיר כלקח ישיר מהשמדתה של סוללה בועז, דבר שבא לידי ביטוי בקרבות בשטח בנוי במלחמת שלום הגליל. בעקבות הצטיינות תומ"ת הרוכב, לא רק שלא פורק הגדוד אלא שנרכשו כ- 500 תומ"תים חדישים שעמדו לרשות החייל במלחמת שלום הגליל כאשר לכל סוללה מחשב ירי. פותח מכ"מ טיווח שתפקד בשלום הגליל ועוד כהנה וכהנה אמצעים אשר רובם ככולם באו כלקח ישיר מאותה מלחמה.

אני כמג"ד 405 גאה בלחימתי בשורות חטיבה 7 וידידותי רבת השנים שבאה בעקבות כך עם האלוף אביגדור בן גל ששרתתי תחת פיקודו בפיקוד צפון ובגייס 446 במלחמת שלום הגליל.

האלוף בן גל תפקד כמח"ט 7, הפעיל את המטה, קמ"ן, ק. אג"מ, מפקד הסיוע והלוגיסטיקה, פיקד על הגדודים ואין דרך אחרת לתאר זאת מעבר למונח "מצביאות אמיתית".

היכולת לקרוא היטב את הקרב להשפיע בנקודות המכריעות, להפעיל נכונה את כל האמצעים ולהתעקש ולנהל מערכה חטיבתית באמצעות המג"דים ומפקדי הכוחות, הביא לחטיבה 7 את הניצחון במלחמה.