תמונה יכולה לכלול: ‏אדם אחד‏

"אני מנצל הזדמנות באין רואה, ו'גונב' את הטנק בחזרה. בוחר מתוך המאגר שלושה אנשי צוות, אחד מהם מט"ק. אני שוב תותחן, אבל מבהיר מראש – אני 'בעל הבית'"

סיפורו של אביהו מדינה, שמוכר לכל איש תרבות בארץ ולחובבי זמר עברי בפרט, כזמר ומלחין רב פעלים. אך רק מעטים מכירים את חלקו הצבאי, כמדריך תותחנות בבי"ס לשריון בפרט, וכמט"ק ותותחן טנק מצטיין וצלף בכלל. כאחד המט"קים הלוחמים בגדודו של אסף יגורי סאוקטובר 1973.

מעניין לשמוע את סיפורו על אותה התקפת הנגד הנמהרת, שנערכה ב-8 לאוקטובר 1973, כפי שסיפר לסופר שמואל גלבהרט בספרו "כיפור 1973":

"הפק"ל כבר היה מוכן אצלי ליד הדלת, כאשר אספו והסיעו אותי, עם אחרים, לימ"ח שלנו בבית דראס", מספר מדינה. "מצאנו מחנה מבורדק, טנקים עירומים מזיווד וציוד. ניגשנו מיד לעבודה. מאחר והיו יותר מט"קים מטנקים, הרכבנו את "צוות המט"קים", טנק 3 ב' – אפרים כהן נהג, רובין טען, אני תותחן כי הייתי מדריך תותחנות בסדיר, ואוחנה כמט"ק. אולם נחשבתי כ"בעל הבית", מאחר ואני השגתי לנו את הטנק…

"לערך בשעה שמונה בערב עלינו על מוביל, עם "בטן" כמעט מלאה [פגזים], ובנסיעה שקטה ורצופה הגענו לקרבת רומני, שם עיכבו אותנו עד אשר כוחות לפנינו חיסלו את המארב המצרי שחסם את הציר. המובילים חזרו להביא עוד טנקים, ואנחנו התארגנו כמחלקה של שלושה טנקים, והמשכנו על זחלים לכיוון התעלה.

"תפסנו עמדות באזור קנטרה, שני טנקים לפנים, ואנחנו, טנק סמל, מאחור, בלי שיש לנו כל מידע, לא על האויב, וגם לא על כוחותינו שלנו. מולנו שמים מוארים באש ובכדורי נותבים, אולם איננו מזהים מטרות.

"לפתע אני רואה בעדשת הפריטלסקופ 'נותב' גדול מהאחרים, מתקרב, פוגע בטנק המ"מ ומתפוצץ. חולפת דקה, ועוד נותב כזה פוגע בטנק ה"גור", וגם הוא מתפוצץ. אחריו מופיע נותב שלישי, ואני חושב: מי נשאר? רק אנחנו… אני צועק "נהג אחורה"! הנהג מזנק לאחור, נתקל בתלולית עפר, וגם הטיל נתקע בתלולית.

"נשארנו טנק יחידי מהמחלקה, אנחנו חוזרים על כביש החת"מ, חוברים עם בוקר לפלוגת בריק בגדוד של יגורי, עומדים על הכביש, ומתארגנים עם כולם לתקוף לכיוון גשר פירדן. לפתע משום מקום מגיע פגז נ"ט, ופוגע בנו בין הצריח לתובה. אין נפגעים, אבל מערכות הצידוד והקשר הושבתו. עם טנק כזה לא מסתערים.
הסמ"פ בוטווין אומר לנו לחכות במקום לחוליה הטכנית, והוא עצמו עם כל הכוח יוצאים להתקפה" [ממנה לא יחזור].

"מגיעים אלינו טכנאי חימוש, מעבירים את הטיפול בטנק שלנו "מיד ליד", והוא נשאר מושבת. אוחנה ורובין לא רוצים להפסיד את המלחמה, הם משולהבים מדברי גונן בקשר: "קדימה, תזרקו אותם למים", ומצטרפים לטנקים אחרים". [את המלחמה לא יפסידו, אבל אחד מהם יפסיד את חייו, והשני את רגלו].

"פתאום יורדים עלינו מטוסי מיג 17, מפציצים, צולפים, ומחטיאים. אפרים ואני תופסים מחסה בדיונה ליד הטנק, צופים במשקפת, רואים את טנקי הגדוד נפגעים בזה אחר זה ועולים באש. רואים ופשוט לא קולטים, לא חודר לתודעה! רואים אנשי צוות מנסים להיחלץ, חלקם פצועים, וקשה עליהם הריצה בחולות.
ונגמ"שים מצריים וכדוריהם משיגים את רובם.

"אש נק"ל פוגעת גם בטנק שלנו. מחכים לשוא שצה"ל יופיע ויושיע. אני ומר לאפרים: 'חייבים להיחלץ עם הטנק, אלה לא לוקחים שבויים'. אני נכנס למושב הנהג, אפרים לצריח, ונוסעים לסדנת בלוזה, רואים בדרך מילואימניקים מבוגרים, עם רובים צ'כים. בסדנה מתקנים לי את הטנק… ולוקחים לי אותו! אומרים לי שהוא של צה"ל, לא שלי! שולחים אותי להצטרף למאגר הלוחמים [לפני שיבוץ מחדש]. אני מנצל הזדמנות
באין רואה, ו"גונב" את הטנק בחזרה. בוחר מתוך המאגר שלושה אנשי צוות, אחד מהם מט"ק, אני שוב תותחן, אבל מבהיר מראש – אני 'בעל הבית'!"

כשהם חוזרים לשטח, כבר אין הסתערות להצטרף אליה, ורק שרידים של גדוד. עד מהרה מדינה הופך מצופה מהצד, למשתתף פעיל. המצרים מנסים התקפת נגד, כוח שלהם כבר מתקרב כדי 1,500 מ', זהו טווח יעיל ל"שוט". לפני שהם בכלל מזהים אותו, הוא מחסל חמישה טנקים שלהם בירי מהיר ומדוייק, כל אחד בפגז ראשון, בקור רוח, כמעט באדישות, "עם סיגריה בזווית הפה", הוא נזכר, "ועוד כמה נגמ"שים". עתה תורם של המצרים לסוב אחור ולמלט נפשם, אך אין מי שירדוף אחריהם.

בהמשך הגדוד משוקם, מחליף שני מג"דים, מדינה ממשיך עמו את נתיב הקרבות, הם חוצים את התעלה, וביום העצמאות הם עדיין בשרות מילואים, באפריקה. מדינה מבקש חופשה קצרה להשתתפות זו פעם ראשונה בפסטיבל הזמר. מפקדיו נעתרים לו, בתנאי שיחזור עם פרס! מדינה חייל ממושמע, נעתר להם, וחוזר עם שני פרסים! מקום שני ושלישי.

כך מסתיימת הקריירה שלו כשריונאי מט"ק ותותחן, ומתחילה הקריירה שלו כפזמונאי,
משורר ומלחין. דמות מופת בזמר העברי.

לתיאור המלא של הקרב – מוזמנים לקרוא בספרו של שמואל גלבהרט, "כיפור 73".
צילום: ארכיון פרטי של אביהו מדינה עמוד מעריצים