המרכז למלחמת יום הכיפורים | האם ניתן היה למנוע את המלחמה? | קובץ מאמרים

פרופסור )אמריטוס( יוסף - אורי בר מחוקרי מלחמת יום הכיפורים ונסיבות פריצתה. בין ספריו: הצופה שנרדם: הפתעת יום הכיפורים ומקורותיה ) 2013 ;( המלאך: אשרף מרואן, המוסד והפתעת מלחמת יום הכיפורים ) 2018 ;( מתקפת פתע: מנהיגות ומודיעין במבחן העליון ) 2019 .( האם ניתן היה למנוע את מלחמת יום הכיפורים? מלחמת יום הכיפורים הייתה מלחמה שיזמה מצרים . מכל הידוע על תהליכי קבלת ההחלטות בצד המצרי ברור שסאדאת החליט לצאת למלחמה בלית ברירה, מתוך ש הערכה הסיכון הכרוך בהמשך הסטטוס קוו - שעמד בעינו מאז יוני 1967 וע לה על הסיכון הכרוך בתבוסה צבאית . הסטטוס - קוו הזה שירת את ישראל ול כן לא היה לה עניין במלחמה , למרות ש יחסי הכוחות הצבאיים הבטיחו היא שאם תיפתח הערבים יובסו במהירות. במצב זה, בו לערבים היה אינטרס לצאת למלחמה אבל לא כוח ולישראל היה כוח אבל לא עניין , ניתן היה למנוע את המלחמה. התנאי למניעת מלחמה היה פתיחת משא ומתן . משא ומתן כזה, בחסות אמריקאית, עמד על הפרק אך הוא לא הבשיל לתהליך פעיל מסיבות שונות. משא ומתן היה יכול להוביל ל אחת מארבע התוצאות: א. הסכם כולל שהיה מביא להחזרת כל או רוב סיני לידיים מצריות בתמורה לסיום מצב המלחמה . ב. הסכם ביניים שהיה יוצר חיץ בין צבא מצרי ם לצה"ל שהיה על מקשה מתקפה מצרית ויוצר תנאים להמשך המשא ומתן. ג. כישלון שהיה מותיר את הסטטוס - קוו על כנו. ד. כישלון שהיה מביא לחידוש האש. אבל הבעיה הגדולה ביותר ב - 1973 לא הייתה התוצאה אלא עצם פתיחת המשא ומתן. ב שורש המחלוקת בשאל ה זו עמדה ה תביעה המצרית לפיה ישראל תתחייב מראש לסגת מכל סיני ועמדת ישראל לפיה בשום תנאי היא לא תחזור לגבול הבינלאומי . הדרישה המצרית ו הסירוב הישראלי היו הסיבה המרכזית לאי - התנעת תהליך לפני המלחמה ובסופו של דבר ל פרוץ ה מלחמה עצמה. כדי לענות על השאלה מי אחראי לכך שהמלחמה לא נמנעה יש לבחון עד כמה ת ו עמד ישראל ומצרים -ב 1973 על ושענ נ התפישה המקובלת לפתרון הסכסוך בזירה הבינלאומית ועד כמה הסכם השלום שהושג בסופו של דבר שיקף את האינטרסים החיוניים שלהן . כאן בולטות ארבע נקודות: .א הבסיס למו"מ בין ישראל לשכנותיה נקבע בהחלטה 242 של מועצת הביטחון מנובמבר 1967 שקבעה את מסגרת ההסכם. החלטה ה סיום כי קבעה הסכסוך יושג על בסיס העיקרון של "שטחים" )בנוסח הצרפתי "השטחים"( תמורת "שלום." בישראל התעורר ויכוח בין ניצים ליונים על נפח השטחים שיוותרו בידינו וממשל ת גולדה נקטה בקו ביניים שראה בשימור החלק המזרחי של סיני בידי ישראל ) קו אל - עריש ראס מוחמד ( משום יעד ריאלי . צה"ל בנה בשטח זה את שדות התעופה איתם ועציון וראש הממשלה קבעה ש"הסיכוי למלחמה יהיה קטן לאין ערוך אם נידבק בעמדה זו כי גבולות האלה יהיו טובים יותר." גם אם לשם השגת הסכם היא הייתה מוכנה פשרה ל נוספת בעניין קו הגבול ברור שהיא לא הייתה מוכנה לחזור לגבול הבינ"ל בסיני. .ב חרף מאמציה הדיפלומטיים ישראל לא הצליחה להשיג תמיכ ת אף גורם בינלאומי בתביעותיה הטריטוריאליות. גם ארצות הברית שללה אותן לחלוטין . דין ראסק, מי שהיה מזכיר המדינה כאשר התקבלה החלטה 242