המרכז למלחמת יום הכיפורים | האם ניתן היה למנוע את המלחמה? | קובץ מאמרים

בסיום הראיון הצהיר "אם מצרים תתקוף, זה יהיה כרוך בחורב ן נורא של מצרים, חורבן מוחלט". -ב 1 לאפריל 1973 פרסם הכתב הידוע של "ניוז וויק", ארנולד דה - בורשגרוב, ראיון עם סאדאת, שבו אמר סאדאת, אני רוצה בהסכם שלום סופי עם ישראל, אבל אין תגובה מארה"ב או מישראל, מלבד עוד אספקת פנטומים לישראל, לכן המלחמה היא מחויבת המציאו ת. לאחר מכן הגיע כתב זה לישראל ובקש לראיין את גולדה מאיר, כתגובה לראיון עם סאדאת, אך סורב. אולם, בפגישותיו בארץ, אמר לכל מי שנפגש אתו: "סאדאת נחוש לצאת למהלך צבאי". אפילו משרד החוץ שלנו פרסם באותם ימים תחזית קודרת: "הקיפאון המדיני יעלה לנו במחיר כבד...". א ך איש לא התייחס להערכה זאת. לאחר מותו של נאצר, כבר בנאומו הראשון של סאדאת, בפרלמנט המצרי באוקטובר 1970 , לאחר שנבחר לנשיא, הצהיר סאדאת שהחזרת כל סיני, עד גרגר החול האחרון, והשבת כבודה הלאומי של מצרים, יעמדו בראש סדר יומו. כדי להשיג מטרה זאת, הלך סאדאת בשנ י מסלולים מקבילים, המסלול המדיני והמסלול הצבאי. במסלול המדיני נאלץ להמתין עד לבחירתו מחדש של הנשיא ניקסון בנובמבר 1972 . אז החל בשיחות חשאיות, עם ד"ר קיסינגר, באמצעות חאפז איסמעיל, יועצו לביטחון לאומי. זאת למרות ניתוק היחסים הדיפלומטיים בין מצרים וארה"ב, ומצבו המורכב עם בריה"מ. פגישות חשאיות אלו התקיימו בארמנק במדינת ניו יורק ב - 25.2.1973 , ובפרוור של פריז ב - 20.5.1973 . התייחסות לשיחות אלו מחייבת דיון עמוק יותר, הפרוטוקולים המצויים בידינו, מכילים עשרות עמודים. המצרים דברו על "מצב של שלום" ולא על "הסכם שלום", תמורת החזרת כל סיני. הם דחו כל רעיון של הסדרים חלקיים, אלא כחלק מהסדר כולל של נסיגה מכל סיני. ההצעות המצריות לא עמדו בצפיות הישראליות, והנשיא ניקסון שקע יותר ויותר בפרשת "ווטרגייט". כתוצאה מכך ארה"ב לא השקיעה את כל יכולותיה בהשפעה על שני הצדדים להג יע להסדר. ההנהגה הישראלית הייתה משוכנעת בעליונות הצבאית של ישראל, לא קבלה את הדחיפות של סאדאת , ולא הבינה את הלחץ שבו היה נתון, כדי לשחרר את סיני. סאדאת הגיע למסקנה שהמסלול המדיני מצה את עצמו , והלך למסלול צבאי מוגבל, כדי להניע את המסלול המדיני. האם ממשלת ישראל הייתה יכולה לקבל החלטות אחרות, שהיו מונעות את המלחמה בנסיבות אלו, ספק בעיני.