המרכז למלחמת יום הכיפורים | האם ניתן היה למנוע את המלחמה? | קובץ מאמרים

ניזוק מכך היא ההוכחה הטובה לכך שניתן היה לחזור לגבול הבינלאומי גם לפני מלחמת יום כיפור ולשמור על ביטחון ישראל. כאן ראוי לציין כי בעוד שעמדת ישראל בעניין קו הגבול הייתה נוקשה מאד, עמדתה בעניין מהות השלום הייתה גמישה ו לא הקשתה על פתיחת מו"מ . גולדה מאיר אמרה , למשל, בישיבת ממשלה ב -10 בינואר 1971 : "אני מקבלת על עצמי שאם יהיה שלום עם מצרים, שננסה לחיות בלי שגריר מצרי ושלא יהיה אצלנו שגריר מצרי, ואם אין הם רוצים פיתוח משותף, אנחנו נפתח לעצמנו והם יפתחו לעצמם או לא יפתחו לעצמם. האם בעד זה צריכים להיהרג אנשים? לא בעד זה . " 4 העמדה הזו, שהסתפקה בפועל בסיום מצב הלוחמה, הייתה אף יותר פשרנית הצעות מ הפתיחה של חאפז איסמעיל בשיחות עם קיסינגר בפברואר 1973 . השליח המצרי הבהיר כי בתמורה לנסיגה מלאה מסיני מצרים ל תסכים ביטול מצב ל , הלוחמה חופש שיט במצרי טיראן ובתעלת סואץ ל, ו הפסקת החרם הכלכלי ו ביטול הסתייגויות מצריות לגבי ישראל בהסכמים בינ"ל. איסמעיל לא שלל באותן שיחות ל אפשרות צעדים לקראת נורמליזציה לאחר חתימת ההסכם ו נורמליזציה מלאה – חילופי שגרירים, גבולות פתוחים, הסכמי סחר והכרה הדדית מלאה – שתתבצע לאחר חתימת הסכמים דומים עם סוריה ובגבול המזרחי. במסגרת המצומצמת הזו לא ניתן להרחיב בשאלה מדוע הייתה עמדת הממשלה ובמיוחד עמדת ראש הממשלה אישית כל כך נוקשה בעניין הנסיגה. אבל מהתבטאויותיה של גולדה ומעדויות אחרות עולה כי היא נשענה על שני נדבכים מרכזיים: האחד, , ההערכה שהייתה מעוגנת במציאות יחסי הכוחות הצבאיים, לפיה ישראל מרתיעה את מצרים מלצאת למלחמה, וכי אם זו לא תורתע צה"ל ינחל ניצחון מהיר ומשכנע . והשני, האמונה לפיה אין שינוי בעמד ם ם הערבי וכי הם עדיין ים חותר להשמדת ישראל . לכן אסור ליחס משמעות גדולה מדי למילים ולכן ל הסכם, גם אם ייחתם, אין משמעות של ממש. עמדה זו, חשוב להדגיש, הייתה נחלת רוב הציבור הישראלי והיא קיבלה גושפנקא מקצועית מספרו רב ההשפעה של מי שהי ה ראש אמ"ן, פרופסור יהושפט הרכבי, עמדת הערבים בסכסוך ישראל ערב )דביר 1968 ( . הרכבי , טען על סמך מחקרים מדוקדקים שערך , כי היעד של חיסול ישראל הינו י ע ד אופרטיבי ולא מילים ריקות. לא מספיק תשומת לב ניתנה לעובדה שהמחקר הושלם ב - 1967 ולכן לא היה יכול להביא לביטוי א ת השינויים שחלו בעמדה הערבית מ - 1968 ואילך. ולבסוף, אף כי הדברים כאן התמקדו בעמדה הישראלית שהפכה את המלחמה לבלתי נמנעת, אין להקל בתפקידה של ארצות הברית . מתחילת 1973 הוביל הנרי קיסינגר את תהליך ההסדרים ומשיקולים גלובליים ואחרים הוא לא ראה טעם בניסיון לקדם תהליך מדיני לפני הבחירות בישראל . בכך הוא הותיר אצל המצרים את הרושם ש הסדר מדיני כמוהו כאופק הנעלם וחיזק את תפישתו של סאדאת לפיה אין מנוס ממלחמה. 4 חגי צורף, גולדה מאיר, הרביעית בראשי הממשלה . ארכיון המדינה, תשע"ו . 350 .