המרכז למלחמת יום הכיפורים | האם ניתן היה למנוע את המלחמה? | קובץ מאמרים

אותה המכשלה של הסירוב לחזור לגבול הקודם גם מרוקנת ממשמעות את הראיות השונות המובאות כדי להצ ביע על כך שבהמשך הדברים העלתה ממשלת גולדה הצעות שונות לה פעלת משא ומתן לשלום ואילו סאדאת היה זה שדחה אותן. הממשלה הישראלית אכן ריככה את עמדותיה לאחר הדחיה של יוזמות פברואר 1971 אלא שבשלב זה סאדאת כבר נוכח לדעת שאין בכל ההצעות הישראליות כדי להוליך להחזרת סינ י במלואו וכך הלכה והתגבשה בקרבו ההכרה שרק מהלך צבאי יהיה מסוגל להשיג זאת. למגינת לב, בכך הוא צדק. נכון הדבר שמאחורי הסירוב לחזור לגבול הבינלאומי עמד קונסנזוס ישראלי נרחב. עובדה זו מעוררת את השאלה כיצד קרה הדבר שבישראל השתרשה לעומק עמדת סירוב כה נחרצת, למ רות סכנות העימות הכרוכות בה? ניתן לציין סיבות רבות לדבר א ך נראה לי שבמרכזן עמד פשוט חוסר הקשבה מספקת לסאדאת. לא שמו לב לכך שכבר בפגישתו הראשונה של סאדאת עם אנשי הצמרת הביטחונית הוא הדהים אותם בכך שקרא להם להתחיל להתכונן למציאות שתשרור עם קץ הלוחמה. לא ראו את עמדתו לישראל בהקשר של מפעל הדה - נאצריזציה הגדול שהוא חו לל תוך ניפוץ העמדות האידיאולוגיות של קודמו. לא הבינו שמהלכיו המהפכניים, במיוחד אלה של חיסול "מרכזי הכוח" בשלטון וסילוק הסובייטים ממצרים, שיקפו יכולת לקבל החלטות נועזות מחוללות תמורה. עמדותיו החדשניות של סאדאת פשוט לא זכו לתשומת לב ראויה. גולדה גנזה מסרים ש הגיעו אליה באפיקים שונים בדבר נכונות השלום של סאדאת, וזאת לא מתוך כוונת זדון אלא מאמונה כנה שהללו אינם משמעותיים במיוחד. ודוגמה נוספת: בנייר של משרד החוץ שהפיץ את מסמך תשובתו של סאדאת ליארינג הושמטו המילים הגורליות "enter into peace agreement with Israel" , ורק לאחר שמישהו מחא על כך תוקן הדבר במהדורה נוספת. ושוב, מאחורי ההשמטה לא עמדה כוונת מניפולציה מגמתית אלא פשוט העובדה שאמירתו זו של סאדאת, כמו רבות אחרות, לא הותירה רושם בישראל.