המרכז למלחמת יום הכיפורים | האם ניתן היה למנוע את המלחמה? | קובץ מאמרים

האם ניתן היה למנוע את המלחמה? הקדמה מלחמת יום הכיפורים נחקרה יותר מכל מלחמה אחרת בתולדות ישראל, כולל מלחמת העצמאות שנמשכה למעלה משנה ובמהלכה הוקמה המדינה. בכל שנה ושנה )גם השנה( מתפרסמים מחקרים חדשים אודות אותה מלחמה "כבדת ימים, כבדת דמים" כפי שהיטיב להגדיר אותה כבר במהלכה שר הביטחון דאז, מש ה דיין. אבל בתוך כל המכלול הזה נותר מיותם עד לשנים האחרונות תחום הדיפלומטיה ובמרכזו השאלה כיצד הגענו למלחמה שישראל לא רצתה בה. ועדת אגרנט, שעבודתה הניחה את הבסיס לדיון הציבורי בסוגיות הכשל ההתרעתי והדרך בה התנהלה המלחמה בימיה הראשונים, לא קיבלה מנדט לבדוק שאלה זו וספק אם הייתה מסוגלת לעשות זאת גם אם הייתה נדרשת לכך. ובעשור הראשון שלאחר המלחמה, כאשר הכאב היה עוד כה חד והטראומה כה טרייה, התנאים לעצם העלאת השאלה בה מקופל הפקפוק בצדקת העלאת הקורבן, עדיין לא הבשילו. הניסיון לתת תשובה החל במחצית השנייה של שנות ה שמונים כאשר כמה חוקרים, וכאן בולטים דווקא פוליטיקאים ממפלגת העבודה דוגמת יוסי ביילין וגד יעקבי, טענו בספרים שהוציאו כי מדיניות ישראלית גמישה יותר הייתה יכולה למנוע את המלחמה. מחקריהם לא עוררו תהודה מספקת. גם כאשר יצאו מחקרים חדשים יותר שהתמקדו בעיקר בניסיו ן המצרי מפברואר 1973 לקדם הסדר על בסיס שיחות חשאיות בין היועץ לביטחון לאומי הנרי קיסינגר ומקבילו המצרי חאפז איסמעיל, ובכתף הקרה שנתנו קיסינגר ומנהיגי ישראל ליוזמה המצרית, לא התעורר בארץ דיון של ממש בשאלה זו. רוב יוצאי המלחמה שזוכרים את יללת הצופרים סמוך לשעה שתיים בצהריים ביום הכיפורים תשל"ד, והצעירים יותר שרק שמעו עליה, נותרו משוכנעים שזו הייתה מלחמת אין ברירה. אכן, אין ספק שב -6 באוקטובר לא הייתה לנו כל ברירה אלא לקום ולהילחם על חיינו. אבל יש מקום לשאול אם בשנים שלפני המלחמה פעלה ישראל בצורה נחרצת דיה כדי למנוע אותה. במטרה להתמודד עם שאלה זו ערך ב -23 למאי 2019 המרכז למלחמת יום הכיפורים כנס בהשתתפות כמה מטובי החוקרים בנושא. לאחר הכנס המשיך להתקיים ברשת דיון ער בין הדוברים בכנס ומשתתפים נוספים ובעקבות זאת הוחלט להעלות את הדברים על הכתב. לצורך זה ביקשנו ת רומות גם ממומחים שלא השתתפו בכנס. כל אחד התבקש להציג את עמדתו בכמה עמודים והתוצאה היא החוברת הווירטואלית המוצגת בפניכם. למותר כמעט לציין שגם בשאלה הרגישה של האם ניתן היה למנוע את המלחמה לא הושגה תמימות דעים. שלושה מהחוקרים גורסים בצורה כזו או אחרת שבשורש הקיפאון המדיני שנוצר לפני המלחמה עמדה התביעה המצרית האולטימטיבית להתחייבות ישראלית לסגת במסגרת ההסדר לקו ה -4 ביוני 1967 בכל הגזרות. זו הייתה תביעה שישראל, שלא הייתה מוכנה לנסיגה כזו, לא הייתה יכולה לקבל. ד"ר חגי צורף שבתוקף תפקידו בארכיון המדינה נחשף יותר מכל אחד אחר לחומר המדיני מתקופת שלטונה של גולדה מאיר, סבור שבניגוד לאלה התולים את קולר האשם במלחמה בראש הממשלה, גולדה הפגינה גמישות וניסתה לקדם הסדר מול המצרים בערוצים שונים אך ללא הצלחה. לדעתו, גם במבט לאחור הדרך להסדר עברה בתהליך של צעד אחר צעד כפי שדרשה ישראל ולא במהלך כולל כפי שתבע סאדאת