כנס מס' 2: האם ניתן היה למנוע את מלחמת יום הכיפורים?

השאלה האם ניתן היה למנוע את המלחמה מייסרת את הציבור הישראלי שנים רבות. כאשר תעוד האירועים שקדמו למלחמה הפך זמין יותר, התברר כי בפני מקבלי ההחלטות עמדה גם אופציה מדינית שהליכה בה הייתה יכולה, אולי, למנוע את המלחמה 

השאלה אם האופציה המדינית הייתה ריאלית ואם הבחירה בה הייתה מונעת את המלחמה עמדה במרכז הדיון אותו הנחה פרופסור(אמריטוס) אורי בר-יוסף מאוניברסיטת חיפה. עוד השתתפו:  ראש תחום תיעוד והנצחה בארכיון המדינה שערך, בין השאר, את ספר התעודות על גולדה מאיר, ד"ר חגי צורף,  ד"ר מאיר בוימפלד מחבר הספר: קפיצה למים הקרים – המגעים המדיניים בין ישראל, מצרים וארה"ב בשנים שקדמו למלחמת יום הכיפורים 1973, מאיר בוימפלד, ומי שכיהן כיועץ-ציר בשגרירות ישראל בוושינגטון לפני המלחמה ובשנים 1975-1977 היה מנכ"ל משרד ראש הממשלה ויועץ מדיני לראש הממשלה יצחק רבין, עמוס ערן.

ד"ר בוימפלד שלל את הטיעון כי ישראל החמיצה את ההזדמנות למנוע את המלחמה. לדבריו, המצרים תבעו במהלך השיחות שניהל שליחו של סאדאת, חאפז איסמאעיל, עם ד"ר הנרי קיסינג'ר, בסוף פברואר 1973, נסיגה ישראלית מלאה מכל סיני עד לסוף השנה, נסיגה גם מהשטחים האחרים שנכבשו ב-1967 והשבת זכויות הפליטים. בתמורה הם הסכימו  ל"הסדר שלום" – מה שנתפש בישראל כסיום מצב הלוחמה. "תנאים אלה", הסביר בוימפלד, "היו בלתי קבילים לחלוטין מבחינת ישראל. בגלל פערי עמדות אלה ובראש ובראשונה בשל הדרישה המצרית להסדר כולל ונסיגה מלאה, לא ניתן היה למנוע את המלחמה.

עמוס ערן הסכים, כי בחוכמה שלאחר מעשה, אפשר היה למנוע את המלחמה, אבל זאת רק במבט לאחור". לדבריו, לפני המלחמה הייתה הסכמה מלאה שכללה כ-90% מהציבור הישראלי ואת כל הצמרת הביטחונית-מדינית, לפיה אסור לוותר על כל סיני. כדי להדגיש את דבריו הוא ציטט מדברי  מי שהחליף את אלי זעירא בתפקיד ראש אמ"ן, שלמה גזית, שאמר לו בתשובה לשאלה ששאל  לאחר המלחמה אם גולדה הייתה יכולה לקבל את ההצעות המצריות להסדר שלום. לדבריו, "היו סוקלים אותה באבנים ומסלקים אותה מהעיר, כי לא הייתה שום יכולת פוליטית או אחרת לקבל את היוזמה המצרית". עם זאת, ערן ציין, כי יש צורך להבחין בין מס שפתיים מצרי שהתייחס בעיקר לפתרון הבעיה הפלשתינאית ולעמדות המהותיות שנגעו באינטרסים המצריים.

ד"ר חגי צורף הסביר, כי לצד העניין האמיתי בהסדר, גולדה ראתה בתקומת ישראל נס שיש לשמור עליו מכל משמר, כיוון שאם ניכשל לא תהיה הזדמנות נוספת. הביטוי לכך היו ארבעה עקרונות בסיסיים: ההסדר לא יהיה כפוי; הסכם השלום צריך להיות מלא על כל מרכיביו; ישראל מוכנה לסגת אבל לא לקווי 1967; אין לישראל תנאים מוקדמים. על בסיס עקרונות אלה נקבעה תפיסתה של גולדה לפיה יש להימנע ממלחמה אבל לא במחיר פגיעה באינטרסים החיוניים ביותר של מדינת ישראל. גולדה הציעה למצרים כמה פעמים לפתוח במו"מ חשאי אבל הם סירבו כיוון שישראל לא הייתה מוכנה להתחייב מראש לקבל את תנאיהם. בסופו של דבר לאחר המלחמה קיבלו המצרים את הסדר הביניים כפי שהציעה ישראל, ותהליך השלום הושלם על בסיס  המתווה הישראלי.

פרופ' בר-יוסף אמר, כי מבנה החשיבה של מקבלי ההחלטות, כפי שגם עלה מדבריהם של שלושת הדוברים, מנע מהם להסכים למשא ומתן, אך הדגיש כי כמו שלמצרים היו תנאי פתיחה, כך היו גם לישראל ומטיבו של משא ומתן, שני הצדדים מתגמשים כדי למצוא פתרון. אין להסיק מכך שלא ניתן היה להגיע למשא ומתן לפני המלחמה וראוי גם לזכור שהסכסוך עם המצרים הסתיים, כפי שהם דרשו לפני המלחמה, בנסיגה מלאה מכל סיני. 

את הכנס סיכם הסופר, אבירם ברקאי, בדברים על תפקידו ויעודו של המרכז ובקריאה למשתתפים להצטרף לעמותה. הכנס ננעל בשירת התקווה.

תרומה לעמותה

הקמת המרכז כרוכה במשאבים  רבים. אנו פועלים בימים אלה כדי לחוקק חוק שיחייב את המדינה לתמוך במרכז, כדוגמת החוק שנחקק לאחרונה למען מרכז הנצחת מלחמת ששת הימים. עד לחקיקת חוק זה, אנו זקוקים לעזרתכם בתרומה כספית שמטרתה להניע מהלך גדול זה – הקמת עמותה, גיוס מתנדבים ועוד

תרומה לעמותה

הקמת המרכז כרוכה במשאבים  רבים. אנו פועלים בימים אלה כדי לחוקק חוק שיחייב את המדינה לתמוך במרכז, כדוגמת החוק שנחקק לאחרונה למען מרכז הנצחת מלחמת ששת הימים. עד לחקיקת חוק זה, אנו זקוקים לעזרתכם בתרומה כספית שמטרתה להניע מהלך גדול זה – הקמת עמותה, גיוס מתנדבים ועוד